פרישה, חושן משפט רז:יג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 207:13
Open in the reader →1הלוהו על שדה זו בב"מ דף ס"ה וס"ו: ומה שכתב והוא שוה יותר אין זה לא במשנה ולא בגמרא וכונת רבינו הוא לומר שאילו לא היה שוה יותר אפילו לא אמר מעכשיו לא הוי אסמכתא כיון שהוא בידו וכמ"ש לעיל ר"ס ר"י מזה בדרישה וע"ע כאן בדרישה. ומש"ר וא"ל אם לא תפרעני עד ג"ש תהא שלי ה"ה אם א"ל הלוה אם לא אפרעך תוך ג' שנים יהא שלך הוי אסמכתא אף שתלה הדבר בו וכן מוכח ממש"ר אח"כ בסמוך ואם א"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה ודו"ק: הוה אסמכתא שם בב"מ דף פ"ו אמר רב הונא לרב פפא הכי אמרינן משמיה דגמרא כל דאי ל"ק ויען כי דיני אסמכתא מרובים ודברי רבינו בסימן זה אינם מבוארים כפי הצורך אכתוב כלל הדברים ובו תדע ותבין דברי רבינו. שם אסמכתא פירוש דסמך מדעתו על לא דבר כסבור שיהיה כך וכך ולהכי התנה כן ואילו ידעו שלא יבא לידי כך לא היה מתנה ושם זה כולל ג"כ שמסמיך חבירו בדיבורו זה כלומר שלא התנה כן אלא כדי שיאמין לו חבירו ויסמוך אדבריו אבל לא גמר והתנה כן בדעת שלימה ונפש חפיצה להתחייב בכך וכך וד' דרכים יש בדיני אסמכתא. האחד כל דקניס עצמו ואומר אם לא אעשה כן וכן אתחייב כך וכך והוא בידו ואינו בידו לגמרי שאפשר שלא יוכל לקיים התנאי בין בתולה בדעת עצמו כההיא דמתפיס זכוותיה ואומר אם לא אבא לזמן פלוני לבטל זכוותיה וכל כיוצא בזה אסמכתא גמורה בין בתולה בדעת אחרים כההוא דהבטיח לחבריה לקנות לו יין כו' שכ"ר בסי"ו אפילו עבר ולא קיים התנאי אינו חייב במאי דקניס עצמו כיון שאפשר שלא ירצו האחרים למכור לו ולא אמר כן אלא לפי שסמכה דעתו וסבר (שלא יוכל) [שיוכל] לקיים התנאי ואילו ידע שלא יקיימו לא היה מתנה הב' הקונס עצמו במידי דלאו בידו כלל כגון אתן כך וכך אם לא יעשה פלוני כן וכן וכיוצא בו וכן משחק בקוביא כגון הא לא הוה ליה דין אסמכתא דכיון דליכא מידי למיתלי ביה ולומר סבור היה כשהתנה שיהא כך ולא כך אלא אמרינן דכיון דכ"כ אפשר שלא יהיה כן כמו שיהא כן איך לא שת לבו בשעת התנאי שמא לא יהא כן ולמה הוציא דבריו לבטלה אלא ודאי גמר בדעתו שבין יהא כך או לא יהא כך יהיה (התנאי) [המעשה] קיים קיום גמור. השלישי דבר שבידו לגמרי ואין דבר לתלות בו ולא גיזום לומר מילתא יתירתא כההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכל הדומה לו קני ולא הוה אסמכתא דכיון שבידו לגמרי ודאי גמר ומקני ואעפ"כ אי גזים ואמר אשלם אלפא זוזי הוה אסמכתא וכתב הרמ"ש בפ"ד דנדרים הטעם ז"ל דכיון דאמר מילתא יתירתא לא כיון להקנות אלא להסמיכו על דבר עכ"ל. הרביעי מי שאינו אומר בלשון קנס אלא אומר אם תעשה כך וכך אתן כך וכך אסמכתא הוא ולא קני אף שמסתמא יקיים זה התנאי כדי לקנות כך וכך מ"מ שאפשר הוא שלא יקיים זה התנאי הו"ל כדבר שבידו ואינו בידו ולא גמר ומקני וע"ע במ"ש בפרישה ודרישה בכל עניין ודוק: תהא שלי מעכשיו קנה פירוש קנה השדה וגם הפירות למפרע אם לא יתנהו לאחר ג"ש אבל מ"מ תוך ג' שנים אסור לאכול פירות שמא יחזיר לו המעות ולא היה מכירה מעולם אלא הלואה לכן משלשין הפירות עד סוף ג"ש וגם הנ"י כ"כ וכן איתא בגמרא על רישא דמתניתין בקנה שדה ונתן מקצת דמים וככ"ר בי"ד סימן קע"ד ורבינו שסתם כאן סמך אמ"ש לפני זה במכרו לו והבטיחו בשעת המקח דיחזירנו לו כשיתן לו המעות דאסור לאכול הפירות כ"ש כה"ג דהויא הלוואה וק"ל. א"נ שהתנה עמו שלא יוכל לפדותו תוך ג"ש והוה כאתרא דלא מסלקי דמותר לרש"י ולהרא"ש אפילו בלא נכייתא כמ"ש בי"ד סימן קע"ב ולא נחית הכא לדיני רבית אלא סמך אמ"ש במקום אחר ולא כתב בסמוך וכל היכא דלא קנה השדה כו' הפירות שאכל כו' אלא ללמדנו שיש חילוק בין פירות דתוך ג"ש לפירות דלאחר ג' שנים ובסי"ט יתבאר לך טעמו של דבר למה מהני כאן בהלוהו על שדהו קניין דמעכשיו משא"כ בעלמא דבעינן דווקא קניין בב"ד חשוב ע"ש וגם לעיל סימן ר"ו כתבתיהו בדרישה ומשם יתבאר לך דמ"ש רש"י שם בדף ס"ו בד"ה בדא"ל מעכשיו ז"ל שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו ואוזולי הוא דאוזיל גביה ע"ת שיחזירנו לו לאחר ג"ש דהתוס' והרא"ש ורבינו ס"ל דאפילו בלא החזיק מעכשיו נמי קנה אלא בקנו מידו ע"ת וא"ל אם לא אפרעך תוך ג' קנה למפרע מעכשיו אמרינן דקנה ע"ש ואפשר דגם רש"י הכי ס"ל ודו"ק: הקפיד שלא למשכן פי' הקפיד מלעשות תנאי זה אלא בזו מסתמא לא היה בדעתו לפדות אשר"י: לא יהא לך פרעון אלא מזו שם אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למגבה מיניה ואסיקנא אפותיקי דקאמר ר"פ מאי היא דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו וכ' רש"י דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו אף בתוך ג' ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד ג"ש תהא כולה שלך בהא אמר רב פפא דאע"ג דלא קנייא למיהוי כולו דידיה לאחר ג"ש (דכיון דלא אמר מעכשיו הוה אסמכתא) אפותיקי הוה למגבא מיניה דבלאו אסמכתא אפותיקי שוויא עכ"ל וכתב הרא"ש ואף ע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא מיקרי אפותיקי דמעתה הוי מכירה או כולה (לאחר ג' שנים) או מקצת (תוך ג' שנים) מ"מ לא חשיב דאי (כלומר וכל דאי אסמכתא הוה) דכיון שהמלוה אין יכול לתבוע ממנו פירעון ממקום אחר חשוב כקנו מידו אפילו לא אמר מעכשיו עכ"ל ומדכתב או כולה או מקצתה ש"מ דפי' ג"כ כרש"י דמיירי דא"ל תרתי לאחר ג"ש יהיה כולה שלך ובתוך ג"ש לא יהא לך פירעון אלא מזו וקמ"ל רב פפא (לפי' רש"י) דל"ת כיון שמאמר תהיה כולה שלך בטל מטעם אסמכתא גם מאמר לא יהיה לך פירעון אלא מזו בטל קמ"ל ונראה דכן דעת רבי' אף שקיצר בלשונו מ"מ אדלעיל מינה קאי דאל"כ הו"ל לומר ואם א"ל אם לא אפרעך בג"ש לא יהיה לך פירעון אלא מזו וכמ"ש תלמידי רשב"א לפי' בתרא דהביא הב"י דמשמע דלא א"ל [אלא] זה לחוד וקמ"ל דאף על גב דא"ל בלשון אם לא אפרעך מ"מ צריך לקיימו ועוד פי' תלמידי רשב"א לפני זה דמיירי דלא א"ל אלא אם לא אפרע לך בג"ש תהיה כולה שלך דאע"ג דהוה אסמכתא מ"מ מהני דאינו יכול לסלקו בקרקע אחרת והו"ל כאילו פירש וא"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזו וע"ש דהקשו על פי' רש"י שהוא פשיטא ולפי מ"ש אין כאן פשיטות ורבינו פירשו כרש"י ורא"ש הנ"ל ועיין בסמ"ע מ"ש שם ע"ז: צריך להחזיר לו כו' דהוי מחילה בטעות דבתורת מכר ירד לשדה זו והמכר אינו מכר והוה כאילו מניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו דכסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אבל בג"ש הראשונים ידע שהשדה הוא עדיין בידו לפדותו והניח לו לאכול הפירות בתורת רבית ומ"מ סוף סוף אינו אלא אבק רבית ואינו יוצא בדיינים וע"ל ס"ס קפ"ב מ"ש בדרישה וגם בסימן ר"ט בדרישה ע"ש: