פרישה, חושן משפט רז:יד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 207:14
Open in the reader →1בד"א שקנה כו' רבי' הוסיף וגרע ושינה בלשון הרמב"ם לתוספת ביאור כי ז"ל שם רפי"א מה"מ המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאין שאפשר לקיימן כו' אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה כו' בד"א כשקנה באחד מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים את התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי הזה יקנה ואם לא נתקיים התנאי לא יקנה אע"פ שנתקיים לא קנה שהרי סמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר בלבו להקנותו כיצד המוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה ע"מ שילך עמו לירושלים ביום פלוני והוחזק זה בבית ה"ז קנה כשילך כו' אבל אם התנה ואמר אם תלך כו' אתן או אמכור לך בית זה והלך כולי אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא וכן כל כיוצא בזה לפיכך הנותן ערבון כו' וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר וא"ל אם לא נתתיו לך עד יום פלוני תן לו שטרו כו' שזו אסמכתא היא וכן כל תנאי שמתנין בני אדם ביניהן כולי אם תעשה כך אתן לך כו' עד שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה כל האומר מעכשיו כו' עכ"ל הרמב"ם בקיצור ויש לעורר כמה דקדוקים בדבריו ועד"ר וכאן אוסיף דקשה דהזכיר הרמב"ם ל' אם בסיפא שכתב והתנה אם יתקיים כו' ולא ברישא עוד שארי דקדוקים שנתיישבו בפירושי לדברי הרמב"ם ע"כ נראה שכלל דברי הרמב"ם במ"ש בד"א כולי כך הוא שברישא מיירי בהני שכל דעתם זה להקנות וזה לקנות וקאי אריש דבריו שכתב המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה כו' הרי שמיירי במי שדעתו להקנות אלא שרוצה שיתבטל הקניין אם לא יעשה לו הקונה דבר פלוני שמתנה עליו ומש"ה לא מיקרי אסמכתא משא"כ בבבא שנייה שתלה הקנאתו באם תעשה לי דבר פלוני אזי קנאה שאין ההקנאה בעיניו עיקר אלא רצונו שיתקיים התנאי ובחילוף קיום התנאי מקנה לו דבר פ' וכיון שקיום התנאי הוה אפשר שיהיה או לא יהיה מש"ה מיקרי אסמכתא וה"ה אם א"ל קנה דבר פ' אם תעשה לי כך וכך אע"פ שהקדים לומר קנה מ"מ כיון שתלהו באם שימש ל' אם מורה שעיקר עניינו הוא קיום התנאי מה שאין כן ברישא שלא תלה הקנאתו בל' אם ואף שגם כן אינו מקנהו כ"א על תנאי וכשלא קיים התנאי יבוטל הקניין מ"מ כיון שעיקר כוונתו היה להקנותו לא מיקרי אסמכתא ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ל' אם לא בריש דבריו ולא בכיצד כו' אלא כתב ברישא על מנת שילך ור"ל קנהו מיד בחזקה או בק"ס או באחד משאר קנינים והקנאה זו אני מקנה לך על מנת שגם אתה תעשה לי זה ובזה גם הראב"ד והרא"ש ורבינו דאחר זה מודים ואין זה דומה להלוקח שנותן ערבון ביד המוכר וא"ל אם אני אחזור בי ערבוני מחול לך דהשיג הראב"ד ואמר דאסמכתא היא דהתם אף דמסרו לידו מ"מ בל' אם מסרו לידו ולא היה עיקר כוונתו שיקנה המוכר בערבונו אלא כוונתו לקיים התנאי ומ"ש הרמב"ם אח"כ לפיכך הנותן ערבון על המקח כו' עד אם חזר הלוקח קנה המוכר אין כוונת הרמב"ם לדמותם יחד ושמחד טעם הוא דז"א כמ"ש דבההוא דערבון יש בו פלוגתא ובאידך הכל מודים אלא משום סיפא נקט וה"ק כיון דאסמכתא ל"ק לפיכך כו' דמש"ה א"ר יודא דיו שיקנה כנגד ערבונו ור"ל שהמוכר אין צריך לכפול ערבונו דהוה אסמכתא אבל במה שהמוכר זוכה בערבון של לוקח בחזרתו אע"ג שגם כן תלה באם אחזור בי זהו מטעם דא"ל בלשון מחילה להרמב"ם דמהני אפי' באסמכתא ותדע דאין כוונת הרמב"ם במ"ש לפיכך להביא דוגמא הרישא דקונה בקיום התנאי שהרי מסיק וכתב אחר כך ז"ל וכן מי שפרע מקצת חובו כו' וכן כל תנאין שמתנין כו' הרי שכל מ"ש אחר כך אינו אלא דוגמת בבא תנינא נקטו (מקומה) [משום] שאסמכתא הוא ול"ק ולא כתב דוגמת הרישא דלאו אסמכתא הוא וקני ש"מ דלרישא לא בעי להביא ראייה וא"כ גם במ"ש לפיכך הנותן ערבון כו' אין כוונתו אלא בשביל סיפא כולי ומ"ש הרמב"ם בבא תנינא דכיצד ז"ל אבל אם התנה וא"ל כו' אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי ל"ק נ"ל דלרבותא כ"כ דלא מהני אם החזיק או עשה אחד משאר קניינים מיד דל"מ כיון דבשעת קניין היה תלוי ועומד אם יקוים התנאי אלא אף אם כבר קיים התנאי ועשה הקניין אחר קיום התנאי ל"מ כיון שאחר קיום התנאי לא א"ל המוכר לקנותו אלא מתחילה ואותו דיבור הוה אסמכתא וק"ל והשתא יתיישב שפיר ל' הרמב"ם הנ"ל במ"ש בד"א כשקנה בא' מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים את התנאי דה"ק כבר קנהו ואין כאן שום אסמכתא שהרי אין עליו לקיים את התנאי ורימז למ"ש לפני זה ז"ל המקנה כו' אם נתקיים התנאי נקנה ואם לא לא ומפני שרבינו העתיק ריש דברי הרמב"ם ברה"ס והפסיק אח"כ בדברים הנלוים אליו ואח"כ חזר להעתיק ולכתוב דברי הרמב"ם והוסיף וגרע בדבריו וכתב בד"א שקנה כשמקיים התנאי כו' לתוספת ביאור וגם החליף רבינו לכתוב בקיצור כו' ע"ת במקום שכתב הרמב"ם ע"מ משום דברישא מיירי שהקנהו בקניין גמור ומש"ה א"צ לתנאי דעל מנת שהוא כמעכשיו (דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי) דאפילו בלא מעכשיו נמי חל הקניין בקיום התנאי וזש"ר על תנאי וכן כתב ג"כ ב"י ע"ש משא"כ בסיפא דתלה הקניין באם מש"ה ל"ק עד דאמר מעכשיו וכדמסיק הרמב"ם הנ"ל ורבינו בשמו בסי"ט וה"ה אם אמר ע"מ דהוה כמעכשיו וכמ"ש ועוד נתיישבו ע"פ פירושי כמה דקדוקים וכמ"ש בדרישה ע"ש שוב מצאתי לדברי סעד בנ"י בפ' ג"פ כתבתיהו בחידושים ע"ש ועכ"פ יש חסרון בספרי רבינו שבידינו במ"ש אבל אם לא קנה ממנו עתה והתנה שאם לא יתקיים כו' וצ"ל והתנה שאם יתקיים תנאי זה יקנה ואם לא כו' וכן הוא במיימוני וכנ"ל: ומ"ש הרמב"ם כיצד כו' והחזיק זה בבית כו' ל"ד קאמר והחזיק דהא כבר כתב שיקנה באחד מהדרכים כו' אלא משום דברישא מדבר שעיקר ענינו להקנותה לו מש"ה כתב והחזיקו זה בבית להיות שלו באחד מהקנינים גם נקט והחזיקו דהוא א' מהקנינים דמהני כשעושהו הלוקח כן בפני המוכר אפילו שלא בציווייו משא"כ שארי קניינים דא"א לעשות כ"א ע"י צירוף מעשה המוכר ואף ק"ס דכ"ר בשם הרא"ש בסימן קצ"ה דקונין בעדים היינו דוקא בדבר שהוא זכות להן משא"כ במכירה ואם נותן המוכר להלוקח כסף או שטר או חליפין לאחר שנתקיים התנאי ודאי קנהו הלוקח אף שהתנאי היה באסמכתא וק"ל והמ"מ כתב על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל כיצד המוכר בית לחבירו כו' ה"ז קנה נראה סיוע לזה ממ"ש למטה דבמעכשיו קנה אפילו שאינו מוחזק בבית או בשדה אלא שקנה מידו מעכשיו וא"כ כשהוא מחזיקו מעתה למה לא יועיל יותר משאמר לו מעכשיו והלא חזקה זו הוא מחזיק בו עכ"ל נראה ג"כ דל"ד נקט מחזיקו אלא לשון הרמב"ם נקט וה"ה אם מקנה לו באחד מהקנינים מעתה הוא עדיף או לכל הפחות שוה לאומר מעכשיו באם וק"ס וק"ל: ומ"ש אבל אם התנה כו' עד אמכור לך בית זה הא דכתב כאן בית זה טפי מברישא משום דברישא קאי אמ"ש לפני זה שכתב המקנה בין קרקע בין מטלטלין שדעתו להקנותו לו מיד באחד מהקנינים ומסתמא דבר הקנאה הוא ידוע משא"כ בסיפא מש"ה כתב בסיפא בית זה אבל נ"ל דכאן וכאן לא בעינן דוקא שיאמר זה וראייה מ"ש בגמרא האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן עלייה כו' וכ"ר לקמן ס"ס רי"ד ודלא כמשמעות ב"י בסי"ט ע"ש בפירושי דב"י והארכתי בזה ומ"ש ואח"כ החזיק כבר כתבתי דנראה דלרבותא כ"כ ועד"ר: