פרישה, חושן משפט רז:יט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 207:19
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' לעיל בפרישה סי"ד העתקתי ל' הרמב"ם ומשם תראה דהאי בבא קאי אמ"ש לפני זה דכשאומר אם תלך לירושלים אתן לך זה דהוה אסמכתא ול"ק ע"ז כתב בבא זו דאם אמר אם תקיים התנאי תקנה מעכשיו או לא אמר מעכשיו אלא דקנה בבד"ח קנה ועד"ר: קנה בית זה ל' הב"י דהרמב"ם ס"ל דוקא כשיחד לו בית או טלטל ידוע הוה דינא הכי ומש"ה כ' בית אבל אם אומר לתת לו טלטל (או בית) סתם או לתת לו מעות לאו כלום הוא דאין קנין קונה אלא בדבר ידוע ומסוים דומי' דקרקע עכ"ל וכ"כ בכ"מ רק בסוף לא כ' הני שתי תיבות דומיא דקרקע ונראה דה"ט דהא גם בקרקע הוצרך לכתוב לפני זה דבעינן שיאמר (בית) זה דבר ידוע וא"כ מאי אולמא קרקע משאר דברים דסיים וכתב דומיא דקרקע להנחה ולדבר פשוט והא דכתבו כאן בב"י נראה ליישב ולומר שמש"ה דקדק וכ' דומיא דקרקע ולא כ' דומיא דבית משום דס"ל דבקרקע פשוט דלהרמב"ם צריך לסיים לו איזה קרקע מקנה לו וכמש"כ הרמב"ם ברפ"ג מה' זכייה ע"ש וזהו דוקא בהקנה לו קרקע אבל בהקנה לו בית א"צ וכתבו רבינו לקמן בס"ס רי"ד דהאומר בית בבתי אני מוכר לך צריך ליתן לו בית ולא עלייה אבל נותן לו איזה בית שירצה ש"מ דא"צ לייחד בשעת הקנין [והטעם] כתבתי בסי' רמ"א דס"ל להרמב"ם דשם קרקע אינו מוגבל ומסוים כלל דאפילו אמה א' נקרא קרקע נמצא דאינו מסוים לא במקום ולא בשיעור מש"ה דוקא ל"ק משא"כ באומר בית בביתי דלבית יש שיעור כדאיתא פ' המוכר פירות וכ' רבינו לקמן בס"ס רי"ד בזה גם הרמב"ם [מודה] דקנה ונותן לו הפחות וכ"כ בהדיא בפ' כ"א מה"מ ע"ש ומה שדימה הב"י כאן בית לקרקע שצריך גם בבית לומר זה אפשר שה"ט דס"ל דכמו שבמקנה קרקע כיון דאין לה שיעור מצד עצמה אמרינן דלא קנאה כלל עד שיאמר זה ה"נ במקנה באם ל' אסמכתא דס"ל דאפי' בבית צ"ל זה מיהו אין ל' ב"י משמע כן שהרי כתב שאין קנין קונה אלא בדבר ידוע משמע דס"ל הכי אפילו בקנין דאינו אסמכתא גם בלא"ה מוכח דלא ס"ל להב"י חילוק בין בית לקרקע דהא בסימן רמ"א הביא הב"י דברי המ"מ שהקשה אמ"ש הרמב"ם בפ"ג דזכייה הנ"ל מהא דמנחות ונדרים הנ"ל וגם רבינו הקשה שם בר"ס רמ"א מדברי הרמב"ם ולא חילקו בין בית לקרקע ע"ש ונראה דרבינו דהביא כאן דברי הרמב"ם דכ' בית זה ולא הקשה עליו משום דס"ל דל"ד כ' הרמב"ם כאן בית זה אלא אורחא דמילתא כ' שרגילין להקנות בל' זה ודוק ועמ"ש עוד מזה בסימן זה בס"ך בדרישה ובר"ס רמ"א בפרישה ודרישה: מעכשיו וקנו מידו ע"ז ל"ד ק"ס אלא ה"ה א' משאר קניינים שכ' לו שטר או שנתן לו הלה המעות או שהחזיק בו וטעמא שכיון שאמר מעכשיו הרי גילה דעתו שרוצה שיקנה עכשיו מיד בקנין גמור אלא שאם לא יקיים התנאי תתבטל המתנה ולהכי מהני כמ"ש לעיל בבא ראשונה ונקט וקנו מידו להשמיעך אגב דס"ל דסתם קנין לאו כמעכשיו ואפילו קנו מיניה בק"ס בעדים כשרים כל שאומר בל' דאי ל"ק אא"כ אמר מעכשיו ועד"ר: ואם קנו מידו בבד"ח פי' בכל אסמכתא בעולם אם קנו בבד"ח מהניא אפילו בלא מעכשיו: והוא שיתפיס כו' פי' והיינו דוקא כשמתפיס ההוא מידי דמחייב עצמו ביד הב"ד וכ"ש כשמתפיס ביד שכנגדו: ומ"ש זכיותיו כו' שטרו או שוברו כו' לישנא דגמרא דנדרים נקט ול"ד קאמר אלא ה"ה התפיס ממון או משכון וא"ל שיזכה בגוף המשכון וכדלקמן ודוק בדרישה: וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שאם קנו מיניה בבד"ח במעכשיו קונה כן היתה גירסת ב"י במעכשיו (וכמ"ש בחידושים) וכן הוא ברוב ספרים גם בס"י ואל תטעה לפרש דדעת רבינו דלהרא"ש בעינן קנין ב"ד וגם שיאמר מעכשיו דא"א לומר כן חדא דא"כ מאי וכ"כ הרא"ש דכתב הא להרמב"ם בחדא מינייהו סגי ועוד מאי זה שסיים וכ' ואם קנו מידו כו' אפי' אם לא התפיס כו' דמשמע דזה לרא"ש ולא לרמב"ם וז"א דהא להרמב"ם אפי' כשאומר מעכשיו לחוד א"צ התפסה ואפי' בלא בד"ח ומאי רבותא דאפילו דקאמר לכ"נ לפרש דמש"ר במעכשיו ר"ל דבעינן שיהא קנין בסתם שהוא במעכשיו לאפוקי אם פירש בהדיא שלא יחול מעכשיו עליו (א"נ אף שהוא במעכשיו צריך בד"ח) ומש"ה לא כ' ומעכשיו או וא"ל מעכשיו והכלל שתנקוט בידך הוא דלהרמב"ם כל שאמר בל' דאי סתם קנין אינו במעכשיו ומש"ה בעינן שיקנה בפי' מעכשיו או שיקנה בבד"ח והתפיס הדבר שחייב עצמו בו ואז ההתפסה מורה שהוא כמעכשיו דאל"כ במאי קונה כיון שבשעה שיקום התנאי כבר הדרא סודרא למריה והרא"ש ס"ל דגם באסמכתא הוא סתם קנין כאומר מעכשיו (א"ל) [אלא] דל"מ בזה אפילו אומר מעכשיו בפי' עד שיקנה בבד"ח ואז אפילו לא התפיס כיון דסתם קנין הוא במעכשיו ומש"ר וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל היינו דשניהן ס"ל דמהני קנין בבד"ח ולאפוקי משאר המפרשים דכתבו ופירשו דלדברי הגאון שהבאתי בדרישה דאינו מצריך בד"ח כ"א במקום שהוכרח להתפיס זכוותיה בב"ד ולא מרצון נפשו עשה וכמ"ש עוד מזה בדרישה ובחידושים ומש"ה דייק רבינו וכתב במעכשיו וגם סיים אפי' אם לא התפיס כו' ואף שמחולקים בהתפסה מ"מ כתב וכן משום דחדא באידך תליא דהטעם דלא מצריך הרא"ש התפסה הוא משום דס"ל דהוי במעכשיו משא"כ להרמב"ם ודו"ק בפירוש זה כי בו מיושבים כמה קושיות וגמגומים ובררתי אותו משאר פירושי המפרשים בדברי רבינו אלו לפי שאינן עולים יפה בעינינו ובפרט לפי מ"ש בדרישה ע"ש ומשם תבין שפירושינו זה עיקר ולגי' קצת הספרים דגרסי שקנו מיניה בבד"ח או במעכשיו כו' נמי פירושו ע"ד זה וה"ק וכ"כ הרא"ש דבד"ח בלא אמירת מעכשיו כלומר או אמירת מעכשיו לחוד נמי מהני במקום דשייכא דהיינו היכא דלא הוה אסמכתא גמורה כההיא דהלוהו על שדהו דמהני מעכשיו לחוד בלא שום קנין כמש"ר לעיל ס"ג ומטעם שכתבנו בדרישה וא"ש נמי דכתב וכן כלומר כמו שהרמב"ם ס"ל לשיטתו בפירוש הגמרא דבד"ח מהני בלא מעכשיו כן נמי ס"ל להרא"ש דאצ"ל מעכשיו: