פרישה, חושן משפט רז:כז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 207:27
Open in the reader →1חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון לזון כו' ה' שנים בדפוס מיימוני שבידינו וכבר כ"ר ג"כ דין זה בשם הרמב"ם בסי' ס' ושם לא כתב בשמו ה' שנים וגם מדברי בעה"ת שער ס"ד סימן א' מוכח דל"ג לה בדברי הרמב"ם ע"ש אבל מ"מ כתב שם דהרמב"ן השיבו דלהרמב"ם גם אם פי' ה"ש חשוב דבר שאינו קצוב גם רבינו כתב בשם הרמב"ן לעיל בסי' ס' בס"ט דהמחייב נפשו ליתן לו כ"כ חיטין בכל שנה מיחשב דבר שאין לו קצבה שמא יתייקרו החיטין עי' שם ולעד"נ זה מוכח פשוט מדברי הרמב"ם שהרי סיים וכתב ומפני מה הפוסק לזון את בת אשתו חייב לזונה כו' ובבת אשתו שנינו בהדיא במשנה ר"פ הנושא ה' שנים וא"כ מאי מקשה מהתם אלא ודאי דס"ל דה' שנים גם כן דבר שאינו קצוב מיקרי ואף שברמב"ם לא כתב ה"ש אצל פסיקת בת אשתו קיצר וסמך אמ"ש בריש דבריו לזון ה"ש וגם בעה"ת כתב שם בשער ס"ד דהרמב"ם גילה בדבריו דס"ל דאף בקצב ה"ש דבר שאינו קצוב מיקרי ותמה עליו גם בזה ועל זה גם כן שאל להרמב"ן כדמסיק שם בסוף אותו סי' ולא כב"י שכתב דבעה"ת נסתפק בכוונת הרמב"ם אי כה"ג דאמר ה"ש דבר שאינו קצוב מיקרי או לא וכבר כתבתי ג"כ זה לעיל בסימן ס' ועד"ר: שזה כמו מתנה כו' נראה דר"ל בשלמא כשהיה חייב בו כגון האב שחייב לזון את בניו עד שש שנים וכיוצא בזה דאף שהוא דבר שאינו קצוב כמה יצטרכו מ"מ כיון שהוא מחויב ועומד ע"ז א"צ גמר דעתו משא"כ בדבר שאינו חיוב המוטל עליו אלא שבא לחייב נפשו אף שמקבל עליו בל' חיוב מ"מ מתנה הוא וכל דבר שנותן ומחייב נפשו ואינו יודע השיעור והקצבה אינו גומר בדעתו בשיעבוד נפשו להתחייב באותו דבר ואף ששיעבד נכסיו ע"ז כדמסיק בתשובת הרא"ש דמייתי ע"ז מ"מ כיון שהחיוב בתחילה לא חל תו לא מצי לשעבד נכסיו דלא עדיפי ממשכון דאמרינן בכיוצא בזה מנה אין כאן משכון אין כאן וכמש"ר בסימן ס' סי"א בנותן מתנה דבר שאינו בעולם אינו מצוי בידו ע"ש והמ"מ כתב ג"כ שמה"ט כתב הרמב"ם שהאומר לחבירו כל מה שתתן לפלוני אני ערב לך שאין זה הערב חייב כלומר כיון שלא ידע הדבר ששיעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו וכמש"ר בשמו ס"ס קל"א ע"ש ומ"ש שלא היה ידוע ומצוי ר"ל אינו מצוי בידו כסות ומזונות בזמן שהתחייב נפשו שאילו היה מצוי בידו כ"כ ושיעבד אותו כולו לכסותו או למזונותיו לא איכפת לן במה שיתייקר אחר זמן: