פרישה, חושן משפט רח:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 208:1
Open in the reader →1כגון שהוסיף בשיווי המקח כו' [כמו בב"ח] ועיין בי"ד ר"ס קע"ג וקע"ה: או שפסק כו' [כמו בב"ח]: ולא היה לו למוכר כו' דאילו היה יכול לפסוק עליו אפילו קודם שיצא השער וכמש"ר בי"ד סי' קע"ה ושם בס"ס כתב רבי' ג"כ הני דינים שכתב כאן ע"ש ועד"ר: ונתקיים בקנין כו' האי נתקיים בקנין מדובק למ"ש לפני זה כו' [כמו בב"ח] ונתקיים בקנין דקאמר ר"ל באופן המועיל לקנות על ידו דשלב"ל דהיינו שמחייב עצמו דאע"ג שאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ יכול לחייב נפשו בדשלב"ל וכמש"ר בסימן ס' גם י"ל דמש"ר דאין לו להמוכר היינו פירות גמורין אבל יש לו פירות המחוברין תיקון שחל עליהם קנין אלא שאסור לפסוק עליהן וכמש"ר בי"ד בסימן קע"ה דאל"כ קשה הא הפוסק עד שלא יצא השער אין קנין חל עליו וכמש"ר בסי' רי"א דדבר שאינו ברשותו ואינו בנמצא בשער לקנות כדשלב"ל דמי ועמ"ש עוד מזה בדרישה: ה"ג המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין א' מהם כו' ואין בוי"ו ולא בדלי"ת וכן הוא בכל הספרים המדוייקים: ומ"ש אלא מכיון שקנו באחד מדרכי הקנאות פי' ב"י דבא ללמדנו הדיוק הא אי לא קנו מיניה אלא נתן מעות דל"ק אלא לקבולי עליה מי שפרע וכיון שהמקח נעשה באיסור לא שייך קבלת מי שפרע וקשה דזה ונלמד ג"כ מרישא במאי דכתב ונתקיים בקנין דנלמד מיניה דוקא בקנין נתקיים המקח אבל במעות שנתן א"צ לקבל עליו אפי' מי שפרע לכן נראה דרבי' תרתי קתני כנגד שתי הבבות שהתחיל בהן ומשום דחולקים בדינייהו ונגד מ"ש שהוסיף בשיווי המקח כתב מתחילה המקח קיים ואין שום א' מהן יכול לחזור בו והלוקח יתן לו כשער של היתר ור"ל ולא העודף על השיווי ונגד הפוסק עד שלא יצא השער אזי כ' כיון שקנו באחד מדרכי ההקנאות המקח קיים ואין שום אחד מהן יכול לחזור והיינו דוקא אם לא נתייקר השער ובא לחזור משום טעם [אחר] אבל אם נתייקר השער שניהן יכולין לחזור וזהו שכתב והריבית שבו אין מוציאין אותו מיד המוכר ר"ל אם נתייקר [אין] הלוקח יכול לכפות המוכר שיתן לו בזול וכפי מה שפסק עמו דהיינו הריבית (שם) אלא א"צ ליתן לו אלא כשער היוקר וגם אין המוכר יכול לכפות הלוקח שיקחנו כשער היוקר ובזה נתיישב למה כ"ר דאין מוציאין הריבית מיד המוכר ולא כתב נמי שאין מוציאין הריבית מיד הלוקח כשהוסיף בשיווי בשביל ההמתנה משום דזה כבר למדנו כמ"ש ליתן כשער של היתר וא"ת מאי שנא כשהוסיף בשיווי הדמים דאמרי' שהמוכר צריך לקבל ע"כ כשער ההיתר ולא כפי מה שפסק עמו ואינו יכול לחזור ובפוסק עד שלא יצא השער לא מצי לכפות המוכר להלוקח ליקחם כפי השער כשנתייקר י"ל דהתם כיון שכבר יצא השער בשעה שפסקו אמרי' סלק פיסוק האיסור מהמקח ובטלה דעתם אצל המוכרים והלוקחים שבשוק ומעמידין אותן על אותו מקח משא"כ בסיפא שפסק עד שלא יצא השער אז דוקא אם לא נתייקר השער ועדיין השער כאשר פסקו אמרי' כיון שנתקיים המקח בתחילה בקנין מעמידין אותו על השער של עכשיו שהרי הוא כמו שפסק מתחלה משא"כ כשנתייקר דאז יכול הלוקח לומר כיון שחוזר בו המוכר מליתנם כאשר פסקתי עמו יתן לי מעותי כיון שלא יצא אז השער ואני לא ירדתי מתחלה ליקחם אלא כאשר פסקתי עמו כן נ"ל ביאור דברי רבי' וידעתי גם ידעתי שהיה נראה פשוט יותר לפרש דברי רבי' דגם ברישא מיירי בנתייקר השער. ומ"ש המקח קיים ויתן כו' קאי אתרווייהו בהוסיף בשיווי קאמר דלא יוסיף אלא יתן כפי שער ההיתר ובפוסק עד שלא יצא השער קאי אמוכר כשנתייקר מהפיסוק קאמר שיתן המוכר להלוקח כשער של היתר דהיינו כשער היוקר לא כפי הפיסוק וע"ז קאמר ואין א' מהם יכול לחזור לא המוכר ולא הלוקח והריבית שבו אין מוציאין כו' גם ארישא קאי בהוסיף אשיווי המקח והמוכר כבר קיבל המעות והלוקח משך הפירות וקאמר שאין מוציאין מהמוכר ההוספה ואין הלוקח יכול לחזור בו אבל כבר נדחה הפירוש זה וגם שאר פירושים ממ"ש בדרישה ועוד דא"כ הול"ל מיהו אבק ריבית הוא ואין מוציאין אותו בדיינים כמ"ש בס"ס ר"ז ובס"ס קפ"ז ושגם כאן לא בדין ריבית קיימינן ללמדנו איזה מוציאין ואיזה אין מוציאין אלא מחוורתא כמ"ש ראשונה ודוק: