פרישה, חושן משפט ריד:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 214:1
Open in the reader →1דברים שהמוכרן סתם כו' ר"ל בסימנים הללו מסימן זה עד סי' ר"ך יתבאר בהן מדברים שהמוכרן סתם מה נמכר מהם: ואיזה דבר כו' ר"ל פעמים שהסברא נותנת שימכר כגון יציע בכלל בית ואינו נמכר. ופעמים איפכא כגון המוכר חצר שנמכר בו כל הבתים כו' ואיזהו מהתשמישי' דאמרינן בהו שהן בטלים להן בכלל דבר הנמכר: המוכר בית לא מכר היציע ל' המשנה (בר"פ המוכר את הבית) יציע. ובגמרא פירשו שהוא בדקא חלילא פי' לכ"ע שהוא בנין קטן וכ"ר לשניהם ועד"ר שם הבאתי סוגית הגמרא שממנו נתבאר דברי רבינו: שלפנים הימנו ר"ל לפנים מהבית ומהבית נכנסים לתוכה ואינו עשוי לדירה כתשמיש הבית אלא להצניע שם מטלטליו וחפציו ולהכי אינו נמכר עם הבית: אפי' עומדים בין המצרים כו' עד ונראה מדברי הרמב"ם כו' שם אמרינן אמר מר זוטרא והוא דהוה (איציע קאי) ד"א אלא מעתה גבי בור ודות נמי דתנן לא את הבור ולא את הדות ה"נ אי הוה ד"א אין אי לא לא: הכי השתא התם הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישת' הוא אי הוה ד"א חשיב כו' וכתב הרא"ש איכא לאסתפוקי אי בעינן נמי בחדר ד"א מדאמר מר זוטרא למילתיה איציע מכלל דבחדר לא בעי ד"א או שמא מדפריך מבור ודות ומשני משום דהא תשמישתיה לחוד והא תשמישתא לחוד משמע דוקא בור ודות דתשמישו חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינא ד"א אבל חדר תשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהיו לו ד"א ואיתא תו התם ולא את החדר כו' השתא יציע לא מזדבין חדר מבעיא לא צריכא אע"ג דמצר לה מצרים אבראי ע"כ ופרשב"ם השתא יציע שתשמישו שוה לשל בית אמרת לא מזדבין להדי ביתו חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה תשמישו לשל בית לא כ"ש. דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מיצרים חיצונים דחוץ לחדר והוא עומד בתוך המצר אפ"ה אמרינן דלא מכרו לו אלא דמצר לו מצרים נכרים וידועים לו ע"כ וכתב הרא"ש איכא לספוקי אי אמרינן ביציע נמי דמצר מצרים ל"מ דאיכא למימר ממשנה יתירה דחדר הוא דאשמעינן הכי אעפ"י שמצר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע או שמא דוקא בחדר דחשיב טפי אמרינן מצרים הרחיב אבל יציע קנה ומסתבר' דל"ש עכ"ל ורבינו ס"ל כרא"ש אביו ומשמע לרבינו דהאי מסתברא גם אספיקא הראשון קאי וס"ל להרא"ש דאין חילוק כלל בין חדר ליציע ומש"ר לא את היציע כו' ולא את החדר כו' אע"פ דזו ואצ"ל זו הוא הא כתב מיד תשובתו בצדו דהיינו אפי' עומדין בין כו' וכשינויי' דגמרא ולישנא דמתני' נקט רבינו ולהרא"ש ורבינו מיושב הא דלא קמשני תלמודא דחדר אצטריך דאפילו לית בה ד"א אינו נמכר להדי בית. ודעת הרמב"ם שהביא רבינו בפרק כ"ה דמכירה כ"כ והוא כדעת הרשב"א שכתב הר"ן בשמו ז"ל חדר אע"פ דלא הוה ד"א אינו מכור וכ"ת להכי איצטריך אע"ג דלית ביה ד"א אכתי פשיטא בחדר דאע"ג דלית ביה ד"א חשוב הוא ואי יציע לא מזדבן באית ביה ד"א כ"ש חדר אע"ג דלית ליה והיינו נמי דמר זוטרא א"ל גבי יציע ולא נטר דלימא ליה גבי חדר ולומר בתרוייהו והוא דהוה ד"א עכ"ל ולא בפירוש כתב הרמב"ם כן אלא לישניה משמע כן ומש"ה כ"ר דנראה מדבריו כן ודעת הרמב"ן ור' יונה ונ"י כדעת הרא"ש וההיא דמצר לו מצרים לא כתבו הרי"ף והרמב"ם אלא גבי חדר ולא גבי יציע ומשה"נ כ"ר דנראה לו מדכרי הרמב"ם דס"ל דדוקא בחדר דינא הכי ודו"ק: ובעלייה כתב הרמב"ם כו' עד"ר. ומש"ר וי"א שאינו בכלל כו' י"א הללו אזלי בשיטת פי' רשב"ם והא דכ"ר דעת החולקים בעלייה ולא כתב דעת החולקים בבנין קטן אצל הבית נמוך דלפירש רשב"ם הוא נמכר וי"ל דרבינו לא רצה לכתוב שם דעת רשב"ם לקולא לתובע כי המע"ה מאחר דמסתבר' ליה כפי' הרי"ף טפי מפירוש הרשב"ם ודוקא כאן שדעת הי"א הוא לחומרא כתבו רבינו. ומש"ר בחלל הבית כעין אוצר פי' שחלוק קצת הבית בגבהו וקרוי אוצר וע"ל ר"ס קנ"ד ובדרישה: ד"א וגבוה י' כתב ב"י אפשר דס"ל דכל היכא דבעינן רחב ד' בעינן נמי גבוה י' (וד' אמות למד ממ"ש כן ביציע ובחדר) או יליף לה ג"כ מגג ששנינו בו שאינו מכור בזמן שיש לו מעקה גבוה י': ולא מכר את הגג שם במשנה וכמ"ש בדרישה: בזמן שיש לו מעקה כו' דאז חשוב ואינו בכלל בית: ויש בו רוחב ד"א כו' אעפ"י שלא נזכר במימרא שיעור ד"א אלא ביציע רבינו ס"ל כהרא"ש דיליף בזה חדר מיציע וכנ"ל וה"ה גג אלא שאכתי ק' דהא הרמב"ם לא יליף חדר מיציע ואפ"ה כתב בגג דאינו נמכר דהוא דוקא כשיש בו ד' אמות וכזה הקשה ב"י אהמ"מ דכתב טעמו דהרמב"ם דיליף ליה מיציע וכתב הב"י דצ"ל דטעמו דהרמב"ם הוא דדוקא חדר דאינו נמכר בכלל בית משום דאין תשמישו שוה מש"ה אפי' לית ביה ד"א אינו נמכר עמו משא"כ גג דטעמו משום חשיבות הוא כל כמה דאינו רוחב ד' אינו מחלק רשות באנפי נפשי': ולא את הבור והדות משנה שם דף ס"ד ובגמרא תניא א' בור ודות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין וע"ש בפי' רש"י: אפילו עומדין בין המצרים כו' ונראה דמשום הכי סתם לכתוב כן דס"ל דבור ודות דחשיבי ויש להם שם בפני עצמם גם להרמב"ם הנ"ל דפליג ביציע וכנ"ל מודה בהכי דל"ח ליה מצר מצרים דחד שם מכר לו ולא תרי שמות ולא כב"י שנסתפק בזה. גם מש"ר וכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום מדלא כ"ר כן לעיל איציע וחדר משמע דס"ל דמהני בהו אם כתב לו כן דהן דומין קצת לבית ובית מהני בהו ל' זה וכמש"ר בסמוך ס"ו וכן משמע קצת באשר"י ע"ש ולפ"ז צ"ל דמש"ר אפ"ה אין כל אלו נמכרין כו' מ"ש כל אלו ר"ל בור ודות וגג הנ"ל דגם בגג יש צד רבותא דאף דכתב לו (דילמא) [רומא] וגם לא שיירי' בזביני אילין כלום דאפ"ה לא הוה מכור וק"ל: ורשב"ם כתב אפילו גג גבוה י' בכלל רומא הוא כו' ז"ל הגמרא דף ס"ג ע"ב אמר רב דימי מנהרדעי האי מאן דמזבין בית לחבירו אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיע מ"ט דעומקא ורומא בסתמא ל"ק אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא ואהני מתהום ארעא עד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות ופי' רשב"ם מדסיים ואהני מתהום ארעא כו' למקני בור ודות ומחילות ולא סיים גג ש"מ דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיע ולא אצטריך למכתב עד רום רקיע אלא סוף דיבור הוא דלא מצי אמר מארעית תהומא עד שיפולא ביתא דמשמע דלא זבין ליה שיפולא בית ולמעלה כלום ור"י הקשה דאי משום הא הוה מצי למכתב מרומא ועומקא עד תהום ארעא ועוד דייק דאדרבה מדאמרו בגמרא ואהני מתהום ארעא ועד רום רקיע כו' ש"מ דאי לא כתב בהדיא רום רקיע אעפ"י שכתב רומא ל"ק ליה וגמרא דסיים למקני בור ודות כו' ה"ה גג ולא חש למנקט ע"ש ולפי דברי הרמב"ם דפ' כ"ד דמכירה יתיישב יותר דבדבריו מבואר שם דהאי מחילות הנזכר בדברי רב דימי לא אמרינן במחילה שתחת הקרקע כדס"ד דרשב"ם אלא במחילות שבין המעזיבה למעלה ע"ש נמצא דשפיר קאמר רב דימי דמהני כתיבת רומא לאותן מחילות וה"ה גג וחדא מינייהו נקע וכ"כ ב"י: וגם כשאינו גבוה י' כו' עד אבל היכא כו' כל זה הוסיף הרמ"ה מדעתו ואינו מוסכם משאר פוסקים והחילוק שביניהן תלוי בגרסת הגמרא דף ס"ג במ"ש ת"ש ולא את הגג כו' ע"ש באותו סוגי' וכ"כ ב"י: