פרישה, חושן משפט רטז:ח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 216:8
Open in the reader →1הקונה ג' אילנות כו' משנה בב"ב דף פ"א ופי' ר"ש דג' אילנות חשיבי שדה אילן ומיירי דקנאן כאחת דאילו קנאם זא"ז כ"ר בסמוך דלא קנה עמהן קרקע: קנה הקרקע שיעורא מפרש רבינו בסמוך: שהעול כובשן דאין עולין כו' פי' כל מין ומין מאי דשייך ביה דהיינו בדקל עליית חבל ובאילנות כבישת עול וכדלעיל וטעמיה דר' יונה משום דתנן אילנות ואלו נטיעות הן: והרמב"ם כתב כו' שם בפכ"ד וטעמו דג' אילנות סתמא קתני בין גדולים בין קטנים וכ"כ המ"מ: ואם קנה ג' יוצאין כו' עד סוף הסעיף שם דף פ"ב ופ"ג: ונטועין כראוי פי' כדמפורש אח"כ בסמוך: וקונה כל אילנות קטנות שביניהן דאילו גדולים אין סברא שבקניית ג' יקנה כל האחרים ב"י וכתב הנ"י שם דהני אילנות שביניהן היינו כשיש בין אילנות אלו ד"א לכל א' מהג' אילנות שקנה דאל"כ לא היו ראוים להתקיים ועד"ר גם מ"ש שם בשם התוס': תחתיהן וביניהן תחתיהן תחת עיקר האילן והנופים וביניהן קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לבין נופות אילן זה: וחוצה להן סביב האילנות מקום שכלין נופותיהן ולחוץ ר"ש: כמלוא אורה וסלו פי' כדי שיכול לעבור שם מלקט פירות עם הסל שבידו להניחו אצלו אורה מלקט כמו וארוה כל עוברי דרך שם ד' פ"ב: אין א' מהן רשאי לזרעו בעל האילן לא לפי שאינו משועבד לו אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליו ובעל הקרקע לא כדי שלא יטנפו פירות הנושרים של לוקח ר"ש: פי' אחד כנגד כו' דאז אין ראוי לזרוע ביניהם: אבל אי עומדין בשוה לא דיכול לזרוע ביניהן: ולא יותר מי"ו דמה שאמר רבא בגמרא עד י"ו עד ועד בכלל ולא כנ"י שכתב שם דלא אמרינן ועד בכלל ועד"ר: או שמכר לו ב' כו' וא' על המיצר כו' או ב' בתוך שלו וא' שיש לו בתוך שדה של חבירו כולי ל' הגמרא דף פ"ג איבעיא להו א' על המיצר מהו שנים בתוך שדהו וא' על שדה חבירו מהו תיקו ולקולת נתבע ופי' רשב"ם את"ל על המיצר קנה שניה בתוך שלו כו' כגון שיש לו ב' אילנות בקצה שדהו ויש לו עוד אילן א' שקנה בשדה חבירו הסמוך לאילנות הללו ויש להמוכר שם גם הקרקע עם האילן מהו ע"כ ולפ"ז קשה דרבינו זו ואצ"ל זו קאמר ואפשר דנמשך בתר לישנא דתלמודא א"נ אפשר דס"ל לרבינו דהאת"ל הוא להיפך וה"ק את"ל דא' על המיצר לא קנה כיון שהוא מקום גבוה ומסויים בפני עצמו להכי לא שייך שיצטרף עם האילן העומד למטה ועוד שסתם מיצר עשוי להלך עליו ורבים בוקעים עליו והוה כמו הפקר אחד בשדה חבירו מהו מסתמא שניהם עומדים בשוה על הקרקע מיהו אין להוכיח כן דאל"כ קשה הא להגאונים כל את"ל שבתלמוד פשיטותא הוא וא"כ אמאי פסקו באחד על המיצר דל"ק וי"ל דלא ס"ל דאת"ל הוא פשיטותא אלא כשהאת"ל כתוב בהדיא בהגמרא וק"ל: או רכב דקלים פי' שורה של דקלים הכפופים וסמוכים זה לצד זה ע"ל סי' קע"ה: ואצ"ל אם לא מכר כולי ואפ"ה כתב רבינו לאשמועינן דל"ת דוקא כשמכר לו ג' והשלישי אינו בשדה שלו דאז ודאי אין לו קרקע כלל וק"ל: והוא שאין גזעו מחליף אאו נקצץ קאי: ופירשב"ם לר"ע דאמר כו' אבל ר"י פי' דאפי' לר"ע כו' פלוגתתן במשמעות הגמ' ד' ל"ז וכתבתיה בדרישה לעיל בסמוך וא"ת איך כ"ר בשם רשב"ם דלר"ע דקיי"ל כוותיה אפילו בשנים יש לו קרקע הא רשב"ם בעצמו שם לפני זה בסוף ע"א בד"ה זה קרה אילנות כו' כתב ז"ל ואפילו לא הוה אלא ב' אילנות דקיי"ל דאין להם בקרקע כו' וי"ל אף דר"ש גופיה לא ס"ל בהא כר"ע מ"מ רבינו כתב דלפי שיטת פי' ר"ש הוה דינא הכי לדידן דקיי"ל כוותיה כר"ע גם בהא א"נ י"ל דר"ש גופיה ס"ל בהא דהלכתא כוותיה אלא שכתב אף דבפרק המוכר את הספינה איתא סתם משנה דאין לו קרקע מ"מ בהא כ"ע מודו: אפי' לרבנן כתב זה משום דבשני אילנות ר"ע כרבנן ס"ל דלית ליה קרקע ולא אמרינן בעין יפה מוכר: כאדם המשאיל פי' דכיון שלא קנה קרקע מחמת קנייתו אומר הלוקח למוכר אילני בארעא דידך קיימי ושיעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו כן. פי' רשב"ם אהא דאמר ר' זירא מדברי רבינו נלמד ג' הוא דאין לו דרך הא ב' יש לו כו' ע"ש דף פ"ב: ור' יונה כתב שאין המוכר כו' כתב בלשון פלוגתא משום דמפי' ר"י משמע שהמקום הוא של המוכר לענין לזרוע תחתיו מדהוצרך לומר שיש לו דרך ויכול ללקוט דאם אינו יכול לזרוע למה ימחה בו המוכר כל הני: ובג' שקנה קרקע אם הגדילו כו' שם דף פ"א ופי' ר"ש ז"ל דכיון דאין נטועים בקרקע של מוכר אלא בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע אינו מניחן ליכנס בשלו כיון שמזיקין לו עכ"ל ור"ל שמזיקין לו במה שהצל רע לבית השלחין וכמ"ש ר"ש שם לפני זה משא"כ בקנה ב' אילנות דאין לו קרקע והמוכר משאיל לו קרקע לכל צרכיו וכמש"ר אח"כ בהדיא: כתב הרמב"ן כו' כצ"ל רמב"ן בנו"ן ב"י וכ"כ המ"מ דהרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן וכ' שלולא כתב הרב כן היה מסתבר לומר שעל המוכר להביא ראיה דכיון שידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתתתיהן נמכר עמהן אמרינן כאן נמצאו כאן היו בשעת מכירה והמוכר נקרא המע"ה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א והריטב"א ושבטלו דעתם נגד דעת הרמב"ן ועמ"ש בסמוך בד"ה ויטעון לוקח לקחתי ג' כו' שם תמצא קצת ישוב לזה: ל"ש מן השרשים כו' בסמוך מפרש רבינו דהיינו מתחת לארץ: הכל לבעל האילן כיון שקנה ג' ויצא מקרקע שלו: ובשנים כיון שלא קנה כו' א"צ לקצצן שם ועיין בפי' ר"ש שם: ואם הוציאו שריגין מהשרשים כו' אקנה שנים קאי: והוא במקום שאינו כו' זהו פירושו דהוציא שריגים מן השרשים דשם במשנה קתני היוצא מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ואמרינן שם דף פ"ב מאי גזע ומאי שרשים אר"י כל שרואה פני חמה זה מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים ופר"ש כל שרואה פני חמה היינו כל האילן שחוץ מן הקרקע ושאינו רואה היינו כל האילן שמתחת לקרקע ע"ש: שמא פעמים יצאו מהגזע פירוש אבל כשעולין מתחת הקרקע מהשרשים כיון דהיוצא מן השרשים הוא של מוכר המוכר הוא דאפסיד אנפשיה שלא קצצם: עד שיראו כשלשה כו' פירוש ויהיה בין גזע לשריגים שיעור רוחב הראוי להיות בין אילן לאילן: ויטעון הלוקח לקחתי ג' כו' ואם תאמר להרמב"ן דכתב לעיל דעל הלוקח להביא ראיה א"כ למה צריך לקצצן הרי אינו נאמן לטעון כן כבר כתב נ"י דמזה הביאו רשב"א וריטב"א ראיה שלא כדברי הרמב"ן הנ"ל אלא אמרינן כאן נמצאו כאן היו והרב הרמב"ן אפשר דס"ל דצריך לכתחלה לקצצן כדי שלא יצטרכו לבוא לידי דינא ודיינא ע"כ ור"ל דגם בכאן ס"ל להרמב"ן דבאם אירע שבאו לדין והמוכר טוען לא מכרתי לו אלא ב' והיה לו לקצץ השריגים ולא עשה ולאו אדעתיה להכריחו ע"ז שעל הלוקח להביא ראיה ולע"ד נראה דהרמב"ן מודה בזה דדוקא בהגדילו הענפים הנ"ל שהוא מילתא דשכיחא דבכל שעה ושעה גדלין היא דיכול המוכר לטעון אחר המכירה גדלו ועל הלוקח להביא ראיה אבל כאן בהעלאת ארעא שרטון מילתא דלא שכיחא היא אין המוכר נאמן לטעון לאחר זמן אני לא מכרתי אלא ב' וארעא אסקא שרטון כיון דלא שכיחא ועוד דכאן יכול הלוקח למטען שטר ראיה היה לי (ש"מ) [שג'] קניתי ואבדתיהו לאחר ג' שנים משא"כ לעיל בהגדילו הענפים דאין מדרך בני אדם שיכתוב בהשטר כמה היו הענפים ארוכים: ואם קנה דקל אין לו כו' שם דף ס"ב ועיין בפי' ר"ש שם ולפירושו ל"ד קנה דקל א' אלא אפי' קנה שני דקלים דינא הכי אבל הקונה שלשה דקלים דקנה עמהן קרקע וכל האילנות שביניהן קנה נמי השריגים היוצאים מהן: