פרישה, חושן משפט ריח:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 218:2
Open in the reader →1ופי' רשב"ם דוקא כו' שם בפרק הנ"ל: אבל ר"י פי' אפי' א"ל בית כור כו' והא דקתני במתניתין עפר לרבותא דסיפא דאעפ"כ פחות מגובה י' נמדדין עמה וכ"כ רמב"ן בחידושיו: לא היו הנקעים כו' נמדדין כו' משום דאין לך שדה שלא יהיה בהן טרשין ונקעים ובטולי להו לגבי שדה גמרא ור"ש: והוא שלא יהיה בכולן פי' כי מצרפת לבקעים דכולי ארעא יחד לא הוה אלא ד' קבין לכור אבל טפי מד' קבין כולי האי לא מחיל לוקח דהא בית כור עפר אתני עמו והא דכתב שיעור ד' קבין לכור ר"ל וממילא על חצי כור ב' קבין ר"ש: ומש"ר ז"ל ומיהו היה אומר א"א הרא"ש לא נמצא זה מבואר באשר"י ואפשר דבעל פה שמעו רבינו ממנו וכן רגיל ב"י לדקדק ולכתוב היכי דכתב רבינו בשם הרא"ש היה אומר כן: וכתב הרמב"ן בנו"ן כצ"ל: א"נ עד ארבע אמות כצ"ל ור"ל כשאינן רחבים אלא י' או אינן רחבין אלא ד"א ואז נמדדין עמה כיון דאין בגובהן עשרה וכן הוא בהדיא בדברי הר"ן בחידושיו והוא מהירושלמי ז"ל רחבן כמה ר' ינאי אומר עד י' ר"י בר בון אומר עד ד' אמות וס"ל להרמב"ן דאם היה בא' מהן רחב בשיעור זה לכל מר כדאית ליה אע"פ שכולן יחד אינן אלא ד' קבין ואינן גבוהין י' לא הוה בטל דהוא חשוב ויש לו שם בפני עצמו: א"ל כבית כור עפר כו' (דמשמע כבית כור עפר ולא בית כור ממש אלא כמות שהוא ר"ש): ופי' רשב"ם דהכא נמי בעינן כו' וכן דקדק הרא"ש מדברי הרי"ף שכתב מימרא דרב יצחק (שאמר טרשים שאמרו בית ד' קבין) מיד אחר המשנה בלא פסקא משמע דאכולה מתניתין קאי ע"ש אבל הרמב"ם חולק אזה וכמו שסיים רבינו בסעיף ה' וכמ"ש שם: וקאמר רב עוקבא שצריך כו' כלומר הא דאמרינן כל שאינן גבוהין י' ואין בהן יתר מד' קבין נמדדין עמה דוקא שיהיו מפוזרים בתוך כו' וכן מימרא דר' יוחנן שהזכיר רבינו בסמוך ג"כ אהך בבא נאמרה בגמרא ורבינו סדרה כאן לפי דלטעמיה אזיל דס"ל דה"ה לגבוהי' ועמוקים י' ואמר כבית כור עפר אני מוכר לך דהוה נמי דינא הכי: אבל אם מכונסים בפחות כו' עב"ח: אבל פחות מד' קבין כיון שאינן גבוהין י' נראה דנקט הכי משום דמיירי השתא ביה וה"ה נמי גבוהים י' בכבית כור עפר דהוי נמי דינא הכי לדעת רשב"ם ורבינו: ומ"ש אפי' היה סלע א' נמדד עמה היינו דוקא בזה דכולן יחד אינן ד' קבין אבל כשכולן יחד הן ד"ק כבר כתב בשם הרמב"ן בסמוך לפני זה דכשהן רחבים ד"א אינן נמדדין עמה: דרוב בית כור י"ו כו' דבית כור למ"ד סאין: חשובין כסלע יחידי כו' בענין סלע יחידי כתב רבינו בסמוך דדוקא בשאינו מובלע בשדה הוא דאינו נמדד עמו וכאן במובלעים מיירי לכן נראה דמ"ש כאן דהן חשובין כסלע יחידי אינו רומז להן סלע יחידי דלקמן אלא אדאינן חשובין מפוזרין אלא כמכונסין כסלע אחד יחד: דרבי יוחנן פליג כו' דלא סגי במה שהן מובלעים בה' קבין אלא בעינן שיהיו הד' קבין מובלעים ברובו של שדה וגם שלא יגיע לבית סאה מהן רק רובע טרשין. אלא מוסיף על דבריו כו' כגון שאלו ה' קבין כו' פי' דס"ל דרב עוקבא ור' יוחנן מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ותרוייהו איתנהו שהד' קבין מפוזרין בה' ואותן ה' ברובה של שדה וזה א"א למצוא אלא שיהיה רצועה ארוכה וקצרה ברחבה וצריכין לתרווייהו דאי לדברי מר עוקבא לחוד הוה אמרינן דאף אם היו הה' קבין שהד' קבין טרשים מובלעים בהן עומדים במקום א' בריבוע נמי הוה בטל קמ"ל ר"י דבעינן שיהיו נבלעים ברובה של שדה דווקא ואי לאו מילתא דרב עוקבא הו"א דאפי' אין הפסק כלל ביניהן דהיינו אם הד' קבין נעשו מהן רצועה א' מושכב ע"פ י"ו סאין בלי הפסק ביניהן ג"כ נמדד עמה כיון דמובלע ברובה של שדה בטילה גבה קמ"ל רב עוקבא דבעינן שיהיו מובלעים ד' קבין בה' דהיינו י"ו רבעים טרשים בכ' רביעים מהשדה ואז יהיה בין הכל ד' רבעים הפסק ביניהן וממילא ברצועה הנמשכת ע"פ י"ו סאין יהיה הפסק רביעית הרובע כשהוא א' מי"ו בקב) בכל בית סאה ואף לפי האבעיא דאיבעיא להו רובן במיעוטו כו' עכ"פ יהיה הפסק בין בית סאה לבית סאה אלא שהרצועה היא קצת רחבה ועומד בהז' סאות בכל א' יותר מרובע הקב וק"ל: ומסתברא כפי' רשב"ם עבד"ר: לא היו מובלעים בשוה כו' עד ט' רבעי הקב בז' סאין כו' לשון הרשב"ם ה"ג רובן במעוטה ומעוטן ברובה וכולה חדא איבעיא היא וה"פ אם רובן של ד' קבין דהיינו ט' רבעים בז' סאין (דהוא המיעוט מהי"ו סאין שאמר ר"י שיהיו נבלעים בתוכו) מהו מי אמרינן כיון דרובן של ד' קבין אינן מפוזרין כראוי כמו שכל הד' קבין אין מפוזרין כראוי ואין נמדדין עמה א"ד לא אמר ר' יוחנן אלא שיהיו כל הד' קבין מובלעים ברובה של שדה לאפוקי היכא דכולן במיעוט השדה דהוה כולן רצופין יותר מדאי כו' עכ"ל הרי לפנינו דגרס רשב"ם רובן במיעוטן ומיעוטן ברובן ועפ"ז הוצרך לפרש דהיינו ט' בז' וז' בט' ולא גרס רובן במחצה ומיעוטן במחצה. וגם אח"כ כתב בפי' האבעיא או דלמא כו' דר"י לא אתא אלא למעוטי היכא דכולן במיעוט השדה ולא קאמר דאתא למעוטי היכא דכולן במחצה של שדה כל זה הוא מטעם דמחצה יש לו דין רובא ולא דייקי כולי האי וכדאמרינן בעלמא מחצה ע"מ כרוב דמיא ובעינן דוקא רובא דמנכר והיינו ט' בז' וז' בט'. דר"י נתן שיעור שיהיה בכלל בית סאה רובע ובט' סאה היה להיות ט' רובעין והרי הן חסרים שנים והוא מנכר משא"כ כשלא היה חסר אלא א'. וגם מה"ט נראה דלא קמיבעיא ליה אם ט' רובע הקב עומדים בעשרה סאות יז' רובע הקב עומדים כו' דנמדד עמה ובלאה"נ כיון דבזה רוב הרבעין המה מפוזרין לא חוששין תו למיעוט הרובעין (ועיין בדרישה) ורבינו בשיטתיה דרשב"ם אזל וכמ"ש לפני זה דמסתבר ליה כרשב"ם: וכן מיבעיא אם הם עומדים בעיגול ז"ל הגמרא דף ק"ג ע"ב בעי ר' ירמיה כשיר מהו כשורה מהו איצטדינים מהו דרך עקלתון מהו תיקו. תנא אם היה סלע יחידי אפי' כ"ש אין נמדד עמה. ואם היה סמוך למיצר אפי' כל שהוא אין נמדד עמה: בעי רב פפא מפסק עפר בנתיים מהו תיקו (גם ברמב"ם כתב אבעיא זו וצ"ע על הרי"ף והרא"ש שהשמיטוהו וגם על רבינו שכתב בפשיטות דאם היה הסלע סמוך למיצר תוך ג"ט דאינו נמכר בתוכה. ובגמרא הנ"ל הוא אבעיא דלא איפשטא היכא דעפר מפסיק ביניהן) בעי רב אשי עפר מלמטה וצונמא מלמעלה עפר מלמעלה וצונמא מלמטה מהו תיקו ע"כ. ופי' רשב"ם דאבעיא ליה אם הן מפוזרין ברובא של שדה ולא בריבוע כעין חצובא דהתם ודאי מזדרעא בנתייהו שתי וערב וכשיגיע אצל הסלע יגביה מחרישתו מעט. אבל עשויין בעגול כאצעדה לא מזדרע בנתייהו כ"כ ואת"ל דהכא נמדדין כשורה מהו שכל כנגד שורה אינו יכול לחרוש וכל חרישה בשתי וערב היא ומיהו ע"י הדחק יכול לחרוש ואת"ל כשורה נמדדין אצטדין כזה? מהו וכן כולן אחרון אחרון לא מזדרע כראשון עקלתן כזה? ומלשון הגמרא ופי' ר"ש שכתבתי מוכח שמ"ש בספרי הטורים ז"ל וכן מיבעיא אם הם עומדים בעיגול או בשורות הרבה זו אצל זו. האי בשורות ט"ס דהא בעומדים בשורה א' קא מיבעיא ליה וכנ"ל אלא צ"ל או בשירה ור"ל דבעייתו שהיה עומדים הרבה זו אצל זו. ומוכח נמי דמש"ר לעיל בפירוש ר"ש והרמ"ה דמיירי שהד' קבים מובלעים ברצועה ארוכה לא מיירי שהרצועה היא חתיכה א' זה בצד זה דהא מסיק וקאמר דזהו אבעיא דלא איפשטא באמרו כשורה מהו אלא מיירי שעומדין ברצועה כעין זה ברצועה כזה? ועב"ח ובסמ"ע: