פרישה, חושן משפט ריח:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 218:1
Open in the reader →1האומר לחבירו בית כור עפר הנה אעתיק לפניך לשון המשנה וגמרא בקיצור כדי שתדע מקור לשונם והוספת דברי המפרשים ז"ל בריש פרק בית כור (בבא בתרא דף ק"ב ע"ב) תנן האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים י' טפחים או סלעים גבוהין עשרה אין נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה. ואם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהים יותר מעשרה טפחים הרי אלו נמדדין עמה ע"כ. ובגמרא אמר רב פפא אע"פ שאין מלאים מים (פי' אנקעים עמוקים דמתניתין קאי) מ"ט אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום א' ויראה לו כשנים ושלשה מקומות (פי' ר"ש דהיינו לחרוש למעלה ולמטה והמוכר ג"כ יודע שדרך הלוקחים היא כן והו"ל לגלות שיש בו טרשין) מתקיף לה רבינא והא דומיא דסלעים קתני מה סלעים דלאו בני זריעה נינהו אף הני נמי דלאו בני זרעים נינהו כי קתני דומיא דסלעים אפחות מכאן ופחות מכאן נמדדין עמה א"ר יצחק טרשין שאמרו בית ארבעת קבין אמר רב עוקבא בר חמא והוא שמובלעין בתוך ה' קבין ורבי יוחנן אמר שמובלעין ברובה של שדה. בעי ר' ירמיה בר אבא רובן במעוטה ומעוטן ברובה מהו תיקו ע"כ לשון המשנה וגמרא ומעתה נבאר דברי רבינו מ"ש בית כור עפר כו' לשון המשנה נקט ובסמוך יתבאר אם עפר דוקא קאמר או ל"ד נקט: ומ"ש אפי' אם ראוי' לזריעה הא דכתב ראוין ל' רבים אנקעים קאי דנקט רבינו בל' רבים וכן מוכח מל' הרמב"ם והש"ע שכ"כ אנקעים (וא"כ) [ומש"ה] כתבו או סלעים גבוהים י' אבל סלעים מסתמא אינן ראוי' לזריעה וכמ"ש לשון הגמרא. ומה"ט כתב נמי רבינו בסמוך באם אינן עמוקים אפילו מלאים מים שאינן ראויים לזריעה ולא כתב כן גם אסלעים. מיהו גם סלע לפעמים הוא עפר עליו למעלה וראוי לזריעה וכדאמר בסמוך היה סלע מלמטה ועפר מלמעלה וגם הטעם דאין אדם רוצה לחרוש למעלה ולמטה שייך נמי בסלעים אבל הרמב"ם כתב כלשון הגמרא ע"ש פכ"ח: ופי' רשב"ם דוקא שהם רחבים ד' טפחים דתרתי בעינן גבוהים י' ורחבים ד': שאז חשובין כו' שהם חשובין רה"י בשבת: וכתב הרמב"ם אין נמדדין כו' אלא כו' פי' הא דקתני במתניתין אין נמדדין עמה ר"ל אלא לוקח אותם בלא דמים. ומ"ש בכלל בית כור. ר"ל נותנים לו נוסף על הבית כור שקנה והן בטילין אצל הבית הכור ובכלל הקנים הן: וה"מ עד רובע כו' מדברי הרמ"ה היא אבל הרמב"ם לא חילק ביה: ורשב"ם פי' שישארו כו' ז"ל ב"י כן נראה ממ"ש אין נמדדין עמה אלא נותן לו בית כור שלם מקרקע חלק: ומ"ש וכן נראה מדברי א"א הרא"ש שכתב אין מודדין עמה אלא קרקע המישור שביניהם כו' שם בפסקיו. ומדלא הזכיר אלא קרקע המישור משמע דהנך אין ללוקח בהם כלום עכ"ל ב"י ור"ל דמרשב"ם מוכח בהדיא מדכתב נותן לו בית כור כו' משמע ולא יותר. אבל הרא"ש דלא כתב לשון נותן אינו מוכח זה מלשונו. אבל מ"מ נראה מדבריו כן. ומ"ו ר"ש ז"ל כתב על דברי רבינו ז"ל ואני לא אדע איך מובן בזה שהוא ס"ל כרשב"ם ועיין בספרי פ' בית כור סי' ב' (וכל) [עכ"ל] ול"נ דדייק רבינו כן מדכתב הרא"ש וצריך הלוקח לקבלו ואינו יכול לומר כו' ש"מ דס"ל דעיקר דין זה הוא לטובת המוכר והיינו שישארו לו הסלעים דאל"כ למה לא כתב ג"כ שהמוכר אינו יכול לחזור כשיוודע לו שצריך למדוד לו בית כור במישור וגם ליתן לו הסלעים בלא דמים וק"ל: כדברים אבודין ביד המוכר. נראה דמדמה זה להאומר הן חסר הן יתיר והותיר יתר מרובע לבית סאה וכולם יחד המה פחות מט' קבין דאמרינן במשנה וכתבו רבינו בסמוך ס"ח דהברירה ביד המוכר אם רוצה צריך ליתן לו בעד היתרון דמים כיון שלא הגיע היתרון לשיעור קרקע והוה כדברים אבודין להמוכר וה"נ דכוותייהו. אבל הר"ן והמ"מ כתבו דלא דמי דהתם הקרקע הוא שוה ואין קפידא להלוקח כאשר יתן לו דמים עבורם עב"ח: