פרישה, חושן משפט ריח:ח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 218:8
Open in the reader →1דאמרינן אם פיחת או הותיר כו' לפני זה כ"כ בשם הרא"ש דהסכים לסברא הראשונה וע"פ הסכמתו כ"כ: ה"ה נמי אפי' אלף רבעים כו' ולא אמרינן כל שהרבעים עולים ליתר מט' קבין שהוא שיעור שדה לאו מחילה הוא: וכל מה שהוסיף יחזור לו כו' כך שנינו שם במשנה ע"פ מה שפירשוהו בגמרא כמ"ש בדרישה ופרשב"ם ז"ל לענין הפחת דכיון דחסר טפי מרובע לסאה לא מחל מידי כו' ע"ש: ומה מחזיר לו כו' אלו חלוקים ג"כ שייכים לעיל באומר מדה בחבל אני מוכר לך ובמשנה ג"כ עליו קאי וכ"כ ר"ש וכמ"ש לעיל. והוה התוספות ל"ה רבעים פי' דהיינו ט' קבין פחות רובע: צריך ליתן לו כשער הזול פי' המוכר צריך ליתן ללוקח והלשון דחוק דהול"ל צריך למכור לו ורבינו לשון הגמרא תפס אלא שבגמרא גופא לא יתיישב הלשון אבל לשיטת הרמב"ם שכתבתי בדרישה יתיישב בטוב דקאי אלוקח ודו"ק: פחות מל"ו סאין שאז יגיע יותר מרובע לכל סאה: או צריך לקבל כו' שהרי הגיע לשיעור שדה: מיבעיא ולא איפשטא ולקולא כו' דכל ספיקא דממונ' הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע ולכן גם כאן כיון שהלוקח מוחזק בקרקע הרי הוא כנתבע ומחזיר לו מה שירצה ועד"ר: קודם שיחזיק כו' פי' קודם שיחזיק בהמותר ומש"ה כ"ר דוקא ברישא בהיה שדה ונעשה גינה ולא כתבה בסיפא בהיה גינה ונעשה שדה וה"ט דברישא בהיות שדה וכבר מדדו ומצאו יותר מרובע לסאה ולא הגיע לט' קבין ובירר המוכר שיקח מהלוקח דמים ואח"כ שב אותו המותר להיות גינה אילו כבר עשה הלוקח חזקה בהמותר נמצא דברשותו נעשית גינה ובזה לא קמיבעיא ליה דודאי אין ביד הלוקח לחזור מנתינת הדמים וליתן לו קרקע אלא אבעיתו הוא דוקא קודם שהחזיק הלוקח בהמותר דביה שייך לומר דנעשה גינה ברשות מוכר כיון שלא החזיק בה הלוקח אבל סיפא בהיה מתחלה גינה דאז המותר היה עומד מיד ברשות מוכר ואפי' לא עשה בה המוכר חזקה כיון דמתחלה היה כל הקרקע שלו אלא דמ"מ איבעיא ליה כיון שמכרו לזה הלוקח הכל יחד דלמא נאמר נלך אחר עיקר השדה שהיא של לוקח וברשות הלוקח שב להיות שדה ומחויב ליתן לו דמים ולא קרקע ודו"ק וזה נלע"ד ברור ולא כב"י עד"ר: ונעשית גינה שנובע בה מעיין שגינה צריך מים יתרים: מה שירצה פי' הלוקח: דכיון דליכא בהאי שדה. אמר ל' דכיון דמשמע בפשיטות דליכא טפי בהאי שדה דאי איכא בה טפי לא שייך לומר גביה פיחת דלמה יפחת מלמדוד לו עד תשלום כל הכור כיון דאיכא כאן טפי: ליכא לחיובי למיהב ליה משדה כו' פי' דל"ת כשם שאם הותירו ט' קבין אמרינן דמוכרח המוכר לקבלם בקרקע כיון דיש להם שם שדה ה"ה נמי כשפחתו ט' קבין והלוקח רוצה בקרקע יכול לכפות למוכר שיתן לו קרקע ט' קבין כיון דשם שדה להם זה לא מחייבין אלא לעולם מנכה הדמים: מה אעשה בשדה קטנה כו' אע"ג דכבר כתב ביתר רובע דאיירי אפי' אם קנה ממנו אלף סאות וה"ה בפיחת רובע נמצא דיגיע להפחת טובא מ"מ יכול הלוקח לומר לא נחתי ליקח שדה כ"א גדולה כ"כ כמו שדיברתי עמך וכל מה שאינו גדולה כ"כ קטנה כנגדה מקרי ועד"ר: