פרישה, חושן משפט ריח:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 218:9
Open in the reader →1א"ל בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל הן חסר כו' משנה שם דף ק"ה ועד"ר שם הארכתי וכן ארצה ואכתוב הסכמת דעתי דנראה דרבינו ס"ל דהרמב"ם (בפכ"ח דמכירה) פי' מ"ש בגמרא דהולכין אחר פחות שבלשונות ר"ל אחר הלשון שמפחית הדיבור של המוכר שהתחיל ואמר בית כור עפר אני מוכר. ואמרינן דלאו בדוקא בית כור א"ל אלא כוונתו היה כדסיים הן חסיר הן יתיר ואם יש בו יתרון מרויח הלוקח ואם יש בה חסרון מפסיד הלוקח א"נ משום דג' לשונות הן אם א"ל בית כור אני מוכר לך סתם ואינו עומד בתוכו אם חסר לו כ"ש מבטל המקח כנ"ל ואם אמר ליה מדה בחבל ונחסר אינו מבטל המקח אלא מנכה לו בדמים. ובחסר ויתר הוה מחילה וכנ"ל וע"ז קאמר דהולכין אחר הגרוע שבהלשונות וק"ל ורשב"ם ס"ל דפי' הגמרא הוא דמפחיתין כח של לוקח לעולם. ומדסתם רבינו נראה דסבירא ליה דהרמב"ם ורשב"ם שניהן מיירי אפי' לא נתן הלוקח עדיין הדמים וכן מוכח מדכתב בל' רשב"ם ז"ל ואם פיחת לא ינכה דמשמע דעדיין המעות בידו ובדרישה כתבתי דטעמיה הוא כיון דהמוכר מוחזק בקרקעתו הדין עמו ולומר מש"ה אמרתי שני לשונו' כי נסתפקתי אם הוא חסר או יתר ונתכוונתי לל' מדה בחבל אם יהיה חסר ולל' הן חסר כו' אם יהיה יותר. ומדשתק הלוקח קיבל עליו מה שמכר לו והראב"ד תלה הדבר בנתינת הדמים לבד ועד"ר שם כתבתי הוכחות וראיות לזה שכתבתי ודו"ק: ומ"ש ואם פיחת כ"ש לא ינכה ל"ד כ"ש אלא ה"ה רובע לסאה ואיידי דרישא נקט ועיין מ"ש לעיל בדרישה: והראב"ד ז"ל כתב נתן הלוקח כו' כ"כ בהשגות שם וביאור דבריו נראה דר"ל דאם נתן הלוקח כל המעות אז ממ"נ הוא תובע אם פיחת הוא תובע שיחזור לו דמי הפחת ואם הותיר פי' והוא כבר נתן כל המעות אפי' מה שמותיר על הכור ועכשיו תובע מעותיו הנותרים ואומר לא ידעתי שהדין שרובע בסאה הוי מחילה עכשיו אני יודע שהאי מותר שייך לי כיון שאמרת הן חסר הן יתיר החזר לי מעותי שנתתי לך נגד המותר בזה הוי המוכר נתבע ולקולא דידיה אזלינן ובזה כתב שהוא קולא למוכר וחומרא להלוקח בין בחסיר בין ביתר. ואם לא נתן מעות כו' פי' ואם לא נתן כל המעות והמוכר מבקש דמי הקבים הנותרים או אם פיחת והלוקח לא נתן עדיין מעות הפחות והמוכר מבקש מעותיו אז הוא תובע ואזלינן לקולא דנתבע והוא חומרא לתובע בין בחסר ויתר: