פרישה, חושן משפט רכ:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 220:5
Open in the reader →1המוכר הצמד כו' שם במשנה וצמד הוא העול של הבהמה שנותנין עליה בשעה שמנהיגין אותה לחרישה: אלא אפילו יש מקצת כו' ויש מקצת שקורין כו' לדברי הרשב"ם ל"ד מקצת קאמר אלא אפילו יש רוב שקורין לבקר צמד אפ"ה לא מכר אם לא שהכל קורין לבקר צמד וכמ"ש לעיל סימן רי"ד גבי המוכר בית בבירה גדולה וכן יתבאר בסמוך ושם במכר את הבירה אמרינן דאם מכר לו מצרים וכתב לו ולא שיירית לי כו' דמהני גם במקצת דקורין לבירה בית והכא בדין זה לא שייך לפלוגי בהכי: ולא נתן את המעות מוציאין ממנו כו' פי' מוציאין ממנו כל הדמים אע"פ שאין הצמד שוה אלא מעט ולפי מה שהסכים רבינו בסמוך שאם הוא בכדי שאין הדעת טועה שמתורת מתנה זכה המוכר במעות ק"ק מה טעם להוצאה זו שמוציאין מהלוקח כל המעות וכי כופין על המתנה הא ודאי פשיטא שכל הנותן מתנה יכול לחזור בו כל זמן שלא נתנו ודוחק לומר דמיירי בהקנו מיניה שהרי רבינו לא הזכיר קנין וי"ל נהי דבסתם מתנה שנתנו לו משעה ראשונה לשם מתנה יכול לחזור בו מ"מ זה שבתורת מקח וממכר ירד ליה ועל תנאי נתינת כך וכך מעות משך זה החפץ ודאי מועלת המשיכה שאינו יכול לחזור בו וצריך ליתן המעות אף ע"פ שאין המוכר יכול לזכות בו אלא מטעם מתנה וק"ל: ואין הדמים ראיה פירש לומר ודאי משום קנין הבקר נתן כ"כ: אלא אם טעה בכדי כו' כלומר אם היתרון אינו כ"כ אלא דרך אדם לטעות ביתרון כזה יש לו דין אונאה כמו שוה ה' בוי"ו ודין ביטול מקח דהיינו ביותר מוי"ו כמ"ש בסימן רכ"ז: בכדי שאין הדעת טועה כמו הכא שקנה צמד שאינו שוה אלא דינר במאה דינרין יש לנו לומר למתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ועי' בסימן רכ"ז סי"א פי' אין הדעת טועה: כך פסק רשב"ם ור"ח כו' עיין בר"ן שכתב דר"ח ס"ל כרב האי וכ"כ בב"י לכן נ"ל להגיה כאן וצ"ל כך פסק רשב"ם והרמ"ה: ור"ח ורב האי כתבו כו'. שוב מצאתי כן בח"מ של קלף ישן וטעם פלוגתתן הוא אי הלכתא כשינויא קמא או כשינויא בתרא ע"ש דף ע"ח: וא"א ז"ל כתב כדברי רשב"ם ל' ב"י אע"פ שלא כ"כ בפי' מ"מ מתוך שכתב הני תרתי לישני התם משמע שפוסק כלישנא בתרא וכ"כ ר"ן לדעת רי"ף עכ"ל: