פרישה, חושן משפט רכה:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 225:7
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בכלל ק"ב סימן ב': ולכשיבואו לחשבון אם יוסיף כצ"ל וכן הוא בתשובה: ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף כו' יש לדקדק בשאלה זו למה הזכירו מסירת המפתח הלא מסירת המפתח אינו מקנה כמ"ש לעיל סימן קצ"ב ואף שבסימן זה נתבאר דאם המנהג להקנות בו קונין דלא גרע מסימטא מ"מ לא הו"ל לסתום אלא לפרש דהמנהג היה לקנות במסירת המפתח וגם מאי נ"מ באיזה ענין קנהו ובפרט בגוף השאלה בתשובת הרא"ש שם כתב שהשכיר לו המרתף ובדבר ידוע משמע שהקנה לו היין במקום שהיה מונח בו ועוד יש לדקדק שכפל ושילש ענין המדידה וק' הלא הקנין אינו תלוי במדידה וכמ"ש לעיל סימן ר' ס"י וי"א אם לא באומר כור בל' אני מוכר לך ומטעם דאז אמרינן דכוונתו לקנות דוקא כור לא פחות ולא יותר כמ"ש שם משא"כ בנדון זה ומה זה שאמר שהתרה בו שימדוד קודם שיבא האנס הול"ל לך והציל היין קודם שינסך ומה השיב לו הלוקח עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד הו"ל להשיב בקיצור אתה קבלת אחריות ניסוך היין גם כן עליך גם חזר ואמר כי לא פסקנו זמן למדידה הול"ל כי לא קבלתי עלי אונס ניסוך לכן נ"ל שבודאי המעשה היה שהקנה לו היין בקנין גמור בשעה שפסקו דמי היין המדה בכך וכך וכמ"ש בתשובה הנ"ל שהקנהו אגב מקום שהיה מונח בו במרתף וגם רבינו (ז"ל בלשונו) הביא ל' התשובה כתוב כן ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין כו' משמע שמכרו מכירה גמורה אלא שלא רצה המוכר שיקחנו הלוקח לרשותו עד שימדדנו תחילה וידעו כל א' כמה מידות יש בהחביות ועפ"ז ישלם לו וז"ש ראינו שמכר לשמעון במכירה גמורה וגם מסר לו המפתח להיות ברשותו לילך למדד אימת שירצה גם כדי שיראה על החביות שלא יחמיצו ולא היה חסר אלא המדידה שהיה תנאי ביניהם שלא יקחנו בלא מדידה ומש"ה דקדק המוכר על המדידה כדי שיהיה ברשות הלוקח לגמרי והלוקח לא רצה למדדה עכשיו מכח סכנה וא"כ היין בחזקת המוכר אף אם יתנסך וק"ל כנ"ל ביאור כלל דברי התשובה ושאר הפרטים אפרש א' לא' בס"ד ודוק: ועתה בא אנס על הכפר לשלול נראה שהיה אנס כדרך הקדרים שבאו לשלול וליטול דברי המטלטלין הקלים ומניחים כל דבר כבד מונח על מקומו כי לא יטפלו בו בדרך מחמת היראה המוטלת עליהם מש"ה לא היה ירא המוכר שהאנס יקחנה עמו בשללו ולא חשש כ"א על הניסוך וק"ל: והלוקח השיב לו עליך ליתן היין באיזה כו' לא שהיה דעתו שאם יתנסך שיתן לו יין אחר כי בודאי אפילו לסברתו דגם זה בכלל האחריות הוי לא הוי אלא להחזיר מעותיו לא ליתן לי יין אחר אלא כוונתו היתה דלא היה יכול להפסיד דאם ינסך הרי הוא חייב להחזיר לו מעותיו ובאם לא ינסך ישאר במקח היין והמוכר לא רצה לעמוד בספק זה אלא א"ל החזר לי המפתח כו' כי נתייקר היין ודוק: אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו כו' עבד"ר: