פרישה, חושן משפט רכז:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 227:11
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' בכלל ק"ב כ"כ: הא דאמרינן מוכר לעולם חוזר עד מתי יהיה כו' ק' מאי שאל עד מתי והרי בהדיא שנינו לעולם חוזר ומפרשינן שם בגמרא עד דמיתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע אי טעה אי לא טעה וכמש"ר לפני זה והשואל דידע זה דאמרינן מוכר לעולם חוזר ידע ג"כ האמור גביה דהיינו עד דמיתרמי ליה כו' ועוד דהרא"ש לא השיב ע"ז כלום [אלא] אהא דשאל לו דלפעמים אדם מוכר מפני דחקו או שנשתנה השער ובשאלה כתוב זה לשאלה בפני עצמה שהרי כתב ועוד שאפשר כו' והנה אעתיק ל' התשובה שהשיב להשואל ואדקדק בה ומתוכה תתבאר לנו גם השאלה כי ז"ל התשובה מתוך דברי רי"ף יתבאר כל זה כי הוא כתב אבל מוכר לעולם חוזר מ"ט לוקח נקט מקחו בידו וכל היכא דאזיל מחוי ליה אי טעה אי לא טעה מוכר ליכא מקחו בידו עד דמיתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה ולאו קא מהדר ומזה יש ללמוד כיון דחזרת המוכר לעולם אינו אלא בשביל שאנו תולין שלא נתברר לו טעותו עד עתה הילכך מפני שינוי השער כו' עכ"ל תשוב' הרא"ש ויש לדקדק בתשובה במ"ש שיתברר מל' הרי"ף ומה יתרון מצא בל' הרי"ף הנ"ל מל' הגמרא הנ"ל וע"כ צ"ל שיש בתשובה זו חסרון הניכר דהשמיט הסופר מוידע דטעה קמא עד וידע דטעה בתרא וכן הוא ל' הרי"ף שם בפ' הזהב ז"ל אבל מוכר ליתא למקחו בידו עד דמיתרמי זבינא כזבינתיה וידע אי טעה [אי לא טעה] הילכך לעולם חוזר עד דמיתברר דאיתרמי ליה כזבינתיה וידע דטעה ולא קא הדר ביה עכ"ל הרי"ף וכן מצאתי מוגה בתשו' אשר"י מדויקת בל' הרי"ף הלזה והשתא כ' הרא"ש שפיר דמל' הרי"ף יתבאר כל זה כי שאלתו היתה עד מתי יהיה זה ור"ל אם יחזור אחר שנה או שנתים והלוקח יאמר שמסתמא נזדמן לו זבינא כזבינתיה בזמן ארוך וידע ולא קהדר והמוכר יאמר שלא נזדמן ליה ועוד דאפשר שמכרו מחמת דחקו כו' והשיב שמהרי"ף יתברר לו שהרי"ף העתיק כל' הגמרא הנ"ל ומסיק וכ' הילכך לעולם חוזר עד דמיתברר כו' ש"מ דכל שלא נתברר הדין עם המוכר וגם יש ללמוד מזה לענין שינוי השער כו' דבודאי לא האמינהו למוכר לעולם אלא מפני החזקה דלא היה חוזר עתה יותר מבראשונה אם איתא דנזדמן ליה זבינא בנתים וזה לא שייך לומר בנשתנה השער או מכר מחמת דחקו כן נ"ל ברור פי' השאלה והתשובה ורבינו קיצר דכל כוונתו אינו אלא ללמד לנו הדינים דרך קצרה וכתב לשון השאלה וסמך על המבין שיבין דהשאלה דעד מתי יהיה זה היה אם יטעון הלוקח שמסתמא נזדמן זבינא כזבינתיה אם היה נאמן ושעוד שאל אם ישתנה השער או ימכרנו מחמת דחקו וכתב ג"כ שהרא"ש השיב לו על השאלה בשינוי השער ומכירה מחמת דוחק דהדין עם הלוקח ועל שאלתו הראשונה לא העתיק תשובתו וכאילו לא השיב לו עליו וממילא הדין עם המוכר וכל' המשנה וגמרא דסתמי וקאמרי דהמוכר חוזר לעולם עד דמיתרמי ליה כו' גם נרמז ונלמד תשובה לשאלה הראשונה ממה שהשיב דמפני שינוי השער ודחיקת השעה אינו יכול לחזור והוא מטעם שכתבתי שבהני אינו יכול לחזור משום דאין בהללו חזקה לומר מדחזר עתה ולא חזר לפני זה כו' ממילא נלמד דבמקום דיש חזקה לומר מדחזר בו עתה ולא חזר לפני זה כו' ש"מ דלא אזדמן זבינא מתחילה כזה עד עתה ומש"ה יכול לחזור בו עתה וק"ל מ"מ מן התימה על רבינו שלא בירר דבריו כדרכו ודוק: