פרישה, חושן משפט רכט:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 229:1
Open in the reader →1לחטין רובע הקב קטנית כן הוא בב"ב דף צ"ד אלא שבמקום ובקטנית רובע עפרורית תני בברייתא ובעדשים כו' וכתב רשב"ם קטנית דרכן לגדל בחטים ונישובים בשעורין נישוב היינו קש שהרוח מנשבו ומפזרו עפרורית דרכן להיות בעדשים וקטנית לפי שמעיקר עקרין להו עם צרורותיהן ולא קוצרין אותן כשאר תבואה ולענין עפרורית בחטים ושעורים אמרינן בגמרא שם פנים לכאן ולכאן דאיכא למימר דבחטים ושעורים אפילו פחות מרובע עפרורית אינו מקבל דכיון דחשובים הן ואין מצוי בהם עפרורית אדעתא דהכי קנאם שיהיו נקיים בלי עפר ואיכא למימר דה"ה בחטים ושעורים דמקבל רובע עפרורית והא דנקט עדשים לרבותא דאפילו עדשים דמצוי בהן עפרורית אפ"ה רובע הוא דמקבל אבל לא יתר מכן אבל קטנית בשעורים ונישובים בקטנית ועדשים משמע בגמרא דאפילו יתר מרובע מקבל וטעמא אפשר משום דהנהו לא חשיבי כ"כ כמו חטים: ומ"ש וה"ה נמי א' לי' אצטריך דל"ת הקונה דבר מועט אין דעתו ליקח שום מותלעת קמ"ל ב"י: וכתב הרמב"ם כו' ואם יראה כו' והתחיל לבררם כו' הוא שם מימרא דרב הונא והא דכ"ר ואם יראה כו' אורחא דמלתא קאמר דאם אינו רואה שיש בהן יותר אינו מתחיל לבררם דא"כ יפסיד שהרי יהיה אסור לו לערב אח"כ דהא בבורר בעודם ביד המוכר איירי מדסיים וכ' צריך ליתן לו שלמים וכו' והול"ל אם המוכר מודה לו שהיה כ"כ: והמותר ינכה לו דס"ל דיותר מרובע ודאי קפיד אינש ואדעתא דהכי לא זבנה דאל"כ אין לדבר סוף וכי לעולם לא קפיד ר"ן ועד"ר: והכי מסתברא דטעם תקנת רביעית משום דרובע שכיח יותר לא שכיח ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכולהו ממילא היכא דידיע דלא עריב צריך לקבל כוליה אע"ג דאיכא לישנא וטעמא אחרינא בגמרא ס"ל כיון דקיי"ל המע"ה גם כאן נקטינן בהאי לישנא מה"ט דאף אם עדיין לא נתן הלוקח המעות מ"מ מודה שמושך התבואה לרשותו הרי הוא שלו והמעות חוב עליו והמוכר נקרא נתבע וכמ"ש בס"ס רכ"ד: ושיהא היין צלול כו' אבל אם אין מנהג מותר לערב השמרים להרא"ש בכל ענין ולהרמב"ם במערה מחבית לחבית וכמש"ר בס"ס שלפני זה: