פרישה, חושן משפט רלב:כ
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 232:20
Open in the reader →1ואח"כ כתב דאם לקח ממנו מקח ולא הוליכו למדינה אחרת אלא עדיין הוא כאן ונגנב אחר שידע הלוקח שיש בו מום הרי הוא ברשותו ומיירי דנגנב קודם שהידיעו למוכר דיחזור בו כי נמצא בו מום דאם הודיעו מסתמא המוכר היה לוקחו לרשותו כיון שהוא עמו בעיר וכן מוכח ממ"ש אח"ז דמיירי כאן בלא הודיעו וע"ש ברמב"ם דכ' ז"ל הרי הוא ברשות לוקח עד שיחזיר המקח למוכר (נראה דר"ל עד שיגלהו למוכר דיחזור בו מחמת המום דאל"כ האי עד שיחזור בו למה לי): ואם התליע כו' ה"ט דמסתמא גם בבית המוכר היה נפסד מחמת המום ולא מהני להמוכר ההודעה: ה"ג ואם היה לו להודיעו כו' פי' ואם היה נ"מ בהודעה זו להמוכר שהמוכר היה יכול לעשות רפואה ותיקון שלא יהיה נפסד מחמת המום הרי היא ברשות לוקח וגם בלא הגהה נוכל לפרש כן ומש"ה לא עירבב ותני הרמב"ם גניבה ואבידה והתליע ונפסד מחמת המום בחד בבא משום שלענין גניבה ואבידה גם מסתמא אם לא הודיעו עומד ברשות הלוקח משא"כ בהפסד מחמת מומו וכמ"ש כן נ"ל המשך דברי הרמב"ם ודלא כב"י וד"מ שפי' בע"א וכמ"ש בדרישה ובסוף הניח דבריו בצ"ע ודוק: והרמ"ה ז"ל כתב ואם המוכר ידע כו' חייב אף בהוצאה כו' נראה דגם הרמב"ם מודה בזה כיון שהמוכר היה יודע בהמום שחייב אף בהוצאה דהולכה ולא פליג אהרמב"ם אלא כשלא ידע שהוא כתב דאין הלוקח חייב אלא בטירחא כו' משמע דבטירחא להביאה מיהא חייב והרמב"ם כתב דהטיפול להביאה על המוכר כמבואר לעיל בדבריו ועד"ר: