פרישה, חושן משפט רלו:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 236:1
Open in the reader →1השליש ממה שנתן להעכו"ם כו' מדסתם רבינו וכתב השליש ממה שנתן העכו"ם ולא כתב השליש משיווי הקרקע (וכל' רבינו כן הוא משמעות ל' המשנה וגמרא ורש"י וכל הפוסקים) נראה מוכח מזה דלא אזלינן בתר שיווי הקרקע אלא אחר מה שנתן להעכו"ם הן שקנאה בזול יותר מרביעית דהיינו שקנאה שוה מ' בעשרים הן שקנאה בשוויים או אפילו ביוקר שוה מ' בנ'. ואפילו יש להלוקח עדים ע"ז לעולם צריך ליתן לבעלים עוד שליש ממה שנתן להעכו"ם דהיינו רביעית מלבר. וה"ט כיון דהסקרקון דרכו למיזל שליש ואין אונאה לקרקעות וגם האי לוקח מסיקריקון ידע תקנת חכמים דצריך לפייס בעלים הראשונים ברביעית מש"ה לא חלקו חז"ל בתקנתיוהו. והשתא א"ש מה שמסיק רבינו וכתב ז"ל ואם אינו מאמין לו בכמה קנאה וגם אין לו עדים בכמה קנאה ישבע לו בכמה קנאה דמשמע דברישא מיירי אף שיש עדים בכמה קנאה אפ"ה צריך ליתן לו שליש. וק' מאי פסקא הלא לפעמים קנה שוה מ' בכ' והו"ל ליתן לו המחצה. ופעמים קונה שוה מ' במ' ולא הו"ל ליתן לו כלום אלא ודאי כדכתיבנא. ולפ"ז אם קנאה הלוקח בזול יבחרו הבעלים ליקח רביעית בקרקע ואם קנאו ביוקר יבחרו ליקח שליש מהמעות. ומש"ה קאמר דאם אין עדים בכמה קנאה כו' פי' דאם טוען שקנאה בזול והבעלים אינם מאמינים לו שמא קנאו ביוקר. וניחא להו טפי ליקח שליש מעות מרביע קרקע או איפכא ודו"ק. ואף שגם לפי מ"ש לא הו"ל לרבינו לסתום אלא לפרש מ"מ נ"ל מוכרח לפרשו כן כי חפשתי על כל צידי צדדים בגמרא ופוסקים ולא אשתמט שום חד מינייהו לתלות השליש בשומת הקרקע. רק בשיעור נתינת המעות שנתן לסקריקון תלוי הדבר ומשמע דאם ידוע בעדים או שמאמין להלוקח או שנשבע בכמה לקחה צריך ליתן לבעלים שליש ממה שנתן לעכו"ם בין אם נתן לו פחות שליש משוויה או יותר (פחות או יותר) משויה. ורבינו נמי דכתב בסיפא ז"ל ואם אינו מאמינו וגם אין לו עדים כו' ומשמע דדין קמא מיירי דיש עדים או מאמינו וזה לא נזכר בשום פוסק. אלא ודאי מוכרח לרבינו שכן הוא דעתם במה שסתמו וכתבו שיתן הלוקח לבעלים שליש ממה שנתן לעכו"ם וכמ"ש ודו"ק: