פרישה, חושן משפט רלח:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 238:2
Open in the reader →1וכתב הרמב"ן האי מילתא דפשיטא כו' ע"ל סימן ל"ט סכ"א כתבתי בשם המ"מ שתירץ בע"א ע"ש. דלא אמרינן סתם קנין כו' אלא בפניו ומסיים הרמב"ן ומיהו זכה זה במקחו מחמת קנין לדעת רש"י פ"ק דמציעא עכ"ל ועיין לעיל בסימן ל"ט מ"ש בשם ב"י שתמה במחס"ה למה לא כ"ר לעיל דברי הרמב"ן לענין הלואה ומשמע שם אמ"ש בשם נ"י דאין הלכתא כוותיה גם הרמב"ן כתב תירוצים אחרים אקושיא זו ולכאורה היה נראה לומר שגם דעת רבינו היא דלא ס"ל כוותיה בהלואה כ"א במכירה וטעמו דבמכירה איכא למימר דלא היה דעתו בקניינו שיכתוב לו שטר כ"א שיקנה השדה ולזה מועיל הקנין אפי' שלא בפניו משא"כ בהלואה שכשמודה לפני עדים באתם עדי אז נתחייב לו מיד בהודאתו והקנין שעשה ודאי לא עשהו אלא לכתוב לו שטר אבל לעיל בסימן ל"ט כתבתי והוכחתי דרבינו ס"ל כוותיה אפילו בהלואה ע"ש ונראה דרבינו ס"ל מדתנן זה במשנה ב"פ חד במלוה וחד בלוקח דבעינן שני התירוצים ומש"ה לא כ"ר דברי הרמב"ן לעיל בסימן ל"ט דהוה ק' מנ"ל לדקדק האי דינא הא נתיישב הקושיא דפשיטא בתירוצו דהמ"מ ונראה דמה"ט גם הרמב"ן לא כתבו אמלוה אף שהיא נשנה שם במשנה קודם לוקח ע"ש בחידושיו ותמצא שלא כתבו הרמב"ן אלא בסיפא ומשום יתור דתרתי ל"ל ובדרכו הלך רבינו אבל לדינא גם במלוה ולוה הדין כן דמ"ש הא תהא וכן הוא משמעות ל' הרמב"ן דכתב בפשיטות דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד כו' ודו"ק. ועמ"ש עוד בסימן ל"ט: והלוקח נותן כו' עניין בפני עצמו הוא וארישא קאי וכן הוא במשנה וגמרא וכמ"ש בדרישה: