פרישה, חושן משפט רמ:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 240:2
Open in the reader →1וצריך שלא יראה שטר של מכר כ"כ גם התוס' והרא"ש וכתבו שאפילו שטר מתנה שכתוב בה אחריות אית ביה דינא דב"מ כו' ע"ש וא"ל כיון שכשמראה שטר מכר לבעל המצר יכול לסלק א"כ למה נתנו חז"ל עצה לרמות ולדחות בעל המצר מזכותו שזכתה לו התורה וי"ל כיון שאילו היה רוצה בעל השטר היה נותן לזה המוכר דמי השדה במתנה וקיבל השדה ממנו במתנה. ולא היה שייך דינא דב"מ. השתא נמי דלא עשה וקנה ממנו כדי שיהיה לו אחריות ולקח ממנו שטר מתנה בפני עצמו לא עשה בזה שלא כהוגן רק שזה יכול לבא עליו בטענה דועשית הטוב והישר כיון שרואה בידו שטר קניין ולכך מותר להשיאו עצה שלא יראה אותו: ואפילו אי לא שייך כו' כ"כ התוס' והרא"ש שם ומש"ה חילקן ג"כ רבינו ולא כלל יחד הנ"מ דדיני דב"מ ודרך כיון דדב"מ לא שייך בכל ענין וק"ל: ומ"ש כגון שהלוקח או המוכר עצמן מצרנים ר"ל כל חד כפי דינו דהיינו הלוקח כשהוא מצרן בצד א' משדה זו שוב לא יוכל לסלקנו שום א' מהמצרנים דהג' צדדים האחרים וכמש"ר בסימן קע"ה משא"כ כשאין הלוקח מצרן בשום צד אלא שהמוכר מצרן אז לא ינצל הלוקח זה מסילוק המצרנות אם לא שאין שם מצרן לשדה זו כלל והיינו שהמוכר יש לו שדות אחרות סביב שדה זו שמכר לזה מכל צד וק"ל: ומ"ש כגון לענין דרך כו' עד"ר שהארכתי ועמ"ש בסי' רי"ד עוד מזה: שאם יבוא ב"ח כו' פי' שאם יבוא ב"ח של הנותן המוקדם לו ויטרוף ממנו כדינו ואז ילך המקבל בשטרו לב"ד לכתוב לו טרפא אזי יראה שלא יוחזק בב"ד שטר של המתנה דא"כ יראו שהשטר מכר לא נכתב אלא ליפוי כח ולא יכתבו לו טרפא משום פסידא דמשועבדים אחריני וכן פירוש מ"ש אח"כ בדברי הרמ"ה משום יפוי כח דב"ח כתבינן ר"ל שאם יטרוף ממנו ב"ח אזי ילך לב"ד ויכתבו לו טירפא ע"י השטר מכר וק"ל והא דהצריכו שלא להראותו נראה פשוט דהיינו דוקא כשבא המקבל לטרוף משועבדים שקנו מהנותן אחרי שבאו ב' השטרות לידו אבל כשיש בנ"ח להנותן עצמו ובא לגבות ממנו באחריות השטר נגד השדה שטרפו ממנו אף שיראו הב"ד שני השטרות בידו ודאי יגבו ממנו דהא מש"ה כתבינן לו מתחלה שטרא אחריות וגם בכאן אין צד איסור במה שמשיאו עצה לזה ולחוב למשועבדים שאחריו כיון שנתן ב' שטרות קודם ששעבד לזה הבא אחריו ומי ימחה ביד הנותן במה שיחייב עצמו לזה באחריות ואינהו הן דאפסידו אנפשייהו דהא קלא אית ליה להאי שטרא איך שמכרו וקיבל עליו אחריות וק"ל: לא ביטל שני את הראשון פי' אין לו דין הנ"ל בריש הסימן דשטר האחרון מבטל הראשון: אי בעית בהאי גובה כו' ואין שייך לומר דגובה בשניהן כיון דהראשון היה של מתנה ויש בו יפוי כח דמצרן ושאר עניינים והשני אינו אלא אם יבוא ב"ח ויקחנה מידו ואז אין מועיל לו של מתנה כלל ויגבה ויטרוף בהשני מה שאין כן שהראשון של מכר דאז מהני ליה שניהן בזו השדה וק"ל: לא שייך אחרון במתנה כו' פי' כיון שאין מוסיף במתנה זו בגוף השדה על מה שמכר כבר וגם במקום אחר לא הוסיף לו כלום לפיכך כו' משא"כ כשהראשון במתנה והשני במכר דאז בכלל מכר הוא שיש לו אחריות על שאר נכסיו לא מיקרי יפוי כח דראשון להיות טפל ובטל אצלו וק"ל: