פרישה, חושן משפט רמח:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 248:1
Open in the reader →1הנותן מתנה לחבירו כו' ברייתא הוא פ' י"נ (דף קכ"ט ע"ב) ולשון הברייתא הוא נכסי לך ואחריו כו' ורבינו הוסיף וכתב ז"ל הנותן מתנה או שכתב כו' ור"ל הן שנתן לו מתנה פרטית או מתנה כללית וכמ"ש בסמוך (ס"ס רמ"ז ובס"ס רמ"ה) ומש"ה אמר כל נכסיו ומיירי באופן דלא נוכל לומר דלאפוטרופוס איכוין כגון שנותן המתנה לאחר דאינו מכוין להשביחו לעשות אפוטרופוס או לבן ואין בנים יותר או שפי' שלמתנה גמורה מכוין וכמ"ש לעיל (סימן רמ"ו ס"ה): ואחריך יירש פ' ואחריו יירש כו' כצ"ל וכן הוא ל' הברייתא שם: קנה שלישי עכ"ל הברייתא ומפרש רבינו וכגון שאינו כו' והוא מימרא דרב אחא בריה דרב עוירא שם משמע מלשון רבי' דאפי' אמר בפירוש שהיא נתנו לו במתנה (דהרי התחיל בלשון מתנה) אפ"ה כיון שהוא ראוי לירשו שוב אין לו הפסק ואפילו אם השני ג"כ ראוי לירשו כגון שאמר נכסי לראובן בני ואחריו לשמעון בני אפ"ה מת ראובן בניו יירשוהו אחריו והטעם כמ"ש ר"ן וז"ל שמכיון שהחזיק ראובן בנכסיו הו"ל יורש שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה וכיון שמחזיק בהן מכח ירושתו אע"פ שהוא בא להפסיק ולתתה לבנו האחר אינו רשאי שהרי הוא כמצווה על נכסים שאינן שלו ע"כ ומדברי הר"ן הללו מוכח דלא מיירי זה אלא בשכ"מ וכ"כ ר"ן שם בהדיא שכתב ז"ל והא דרב עוירא דוקא בשכ"מ אבל במתנת בריא לא אמרינן דאין לה הפסק אלא יש לשני מה ששייר הראשון כו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם (בפי"ב מהל' זכייה) דבשכ"מ דוקא איתא האי דינא אבל בבריא כו' וכתב שם המ"מ עליו ז"ל נראים דברי הרב נכונים בדין הבריא דכיון שהעלינו שאין הבריא יכול להעביר נחלה אלא בלשון מתנה ואם היה בלשון ירושה אפילו בראוי לירשו אינו כלום א"כ ודאי מתנה יש לה הפסק וכן כתב הרשב"א בתשובה (סימן אלף מ"ה והרמב"ן סימן מ"ה) בפשיטות וא"כ יש לתמוה על רבינו דסתם וכתב מתחילה הנותן מתנה לחבירו כו' דמיירי אפילו במתנת בריא ובקנין למה סתם וכתב עליו דאם הוא ראוי ליורשו שוב אין לו הפסק דמשמע אפילו נתנו במתנת בריא למי שראוי ליורשו ולא ככל הני רבוואתא. ואם היה שרבינו חלק עליהם ודאי לא היה שותק מלהזכיר דעתם ולכתוב טעמו וראיותיו לסתור דבריהם. וגם נראה דהוא דלא כמשמעות מסקנא הגמרא פ' י"נ (דף קל"א) דמוקי לההיא דר"י ב"ב דאמר באומר איש פלוני ירשני והוא ראוי ליורשו דבריו קיימין. דוקא בשכ"מ אבל בבריא אינו בר ירושה. ואף א"ת שכאן איירי בנותן לו מתנת בריא בקנין מ"מ אין שייך לומר הטעם ירושה אין לו הפסק כיון דבשעת מתנה לא בתורת ירושה נחית אלא בתורת מתנה ומיד בשעת נתינה איפסקא ונתנו לו ע"ת שאחריו תהיה לפלוני. לכן נראה שגם רבינו ס"ל הדין כן בפשיטות וכן פסק בש"ע ומש"ה לא הוצרך לכתבו בפירוש ורמזו במ"ש ואם הוא ראוי ליורשו ואין להפסיק ירושה דאורייתא. דשם ירושה אינה חל כ"א ביורש ובשעת שהוא שכ"מ. וכמ"ש לעיל (סימן רמ"ו ס"ה) ז"ל אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ ודו"ק ועד"ר דהא דכתב בסימן רמ"ו בלשון ירושה היינו דוקא בנותן כל נכסיו וע"ש: