פרישה, חושן משפט רמח:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 248:9
Open in the reader →1ואם אמר ואחריך ליורשי כו' היינו עובדא דההיא סבתא שהעתקתי לשונו בדרישה (סעיף ב') וכגי' רשב"ם דגרס ובתרא לירתאי הוות ליה ברתא כו' ומתה בחיי מקבל ראשון דמסקינן שם דאי הוה לה ברא לברתא יורש אותה ולא בעלה דהו"ל ראוי וכתב הר"ן שם דאליביה דהרי"ף וסייעתיה דס"ל דהאומר אחריך לפ' לאו כאומר מעכשיו דמי ה"ה דאין קרוביה לבית אביה דודה ובן דודה יורשים אותה אלא משום דעובדא היה שם דהבעל בעי לירשה קאמרי שם דאין הבעל יורש אותה וכ' רשב"ם והטעם דזרעה יורש אותה אע"ג דהנותן אמר ואחריך ליורשי ואחי אביה הם יורשיו וזרע הבת הוא יורשי יורשיו אפ"ה כיון דזרעה עד סוף כל הדורות הן קודמין לירושה מן התורה (לאחי) [לאבי הנותן ולאחיו מש"ה כשאמר סתם ליורשי ודאי להן היתה כוונתו והא דקאמר בגמרא טעם דאין בעל יורש אותה משום דהו"ל ראוי ולא נקטו הטעם משום דליורשיו דוקא היתה כוונת כתב הר"ן משום דהוא הטעם דאמרינן בכל דוכתי דאיו הבעל יורש את אשתו משום דהו"ל ראוי ומש"ה דקדק רבינו וכתב ז"ל אין שאר יורשים כו' עומדים במקומה ולא כתב אין שאר יורשים נוטלין אותו דודאי כוונת הנותן היה דוקא אזרעו אלא שתאמר כיון שהבת מתה ולא הניחה זרע שאר יורשיה עומדים במקומה לירש אותה קמ"ל דלא וה"ט כיון דלא אמר מעכשיו ונשארו הנכסים ביד המקבל הראשון והמ"ל גם בבעל ה"ט דמ"ס ירושה אין לה הפסק היינו דוקא בזרעו אלא שנמשך אחר לשון הגמרא וכנ"ל: