פרישה, חושן משפט רנ:כב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 250:22
Open in the reader →1כל זמן שלא הגיעה המתנה ליד המקבל ע"ל (ס"ס קכ"ה סי"ג וי"ד) שכתב רבינו בשם הרמ"ה דשכ"מ שאמר הולך מנה זו לפ' (כ"ש אם אמר זכה לו) דאינו יכול לחזור בו השכ"מ דכיון דהוציא הממון מתחת ידו ונתנו לזה דעתו היה שיקנה לו מיד אם לא שיעמוד דחוזר אדעתא דהכי לא נתנו וכשעמד אפילו נתנו בעצמו ליד המקבל חוזר וצ"ל דמ"ש הכא דאם הגיע ליד המקבל דאינו חוזר היינו טעמא כיון דעבד כולי האי דכתב ומסר וגם זיכה לו ע"י אחר וכבר בא לידו דכולי האי לא עבד אם לא להקנותו בכל ענין אבל צ"ע במש"ר אחר זה ז"ל לפיכך אם שנים הוציאו כו' אפילו אם כתבו ומסרו וזיכה לזה ע"י אחר אפ"ה יכול לחזור בו וליתנהו לשני אפילו לא עמד ומיירי אפילו בנתן המטלטלין ליד האחר לקנות לו בו כמש"ר לפני זה וזהו דלא כדברי הרמ"ה שכתבתי ודוחק לומר שרבינו כתב לסברתו שכתב שם (בסימן קכ"ה סי"ב) ז"ל דלכאורה היה נראה שאם ירצה הנותן יכול לחזור בו כדין מתנת שכ"מ כו' דהא לא כ"כ אלא נ"ל לכאורה וכתב מיד עליו דברי הרמ"ה הנ"ל וגם משמע דהאי לפיכך אם שנים הוציאו כו' דכתב רבינו דיכול לחזור מהראשון כ"כ לדעת ר"י והרא"ש שמסכימין בפשיטות לזה כמו שס"ל בדין הראשון דיכול לחזור בו לעצמו וצ"ל דזיכה לו ע"י אחר דכתב כאן היינו שנתן המטלטלים לאחר וא"ל שיהיו מונחין בידו ולא יתנהו להמקבל עד שימות ואז יתנו להמקבל ולא דמי להוליך הנ"ל (בסימן קכ"ה) דשם מיירי דא"ל להוליכו וליתנו לו מיד וצ"ע ועיין מ"ש מ"ו ר"ם בש"ע בזה: לפיכך אם שנים הוציאו פי' כמו שהוא לעצמו יכול לחזור כשיעמוד כה"ג נמי מועיל שיתן בשעת חליו להשני וק"ל: ומסר וזיכה לזה פי' מסר השטר לידו וזיכה לו המתנה ע"י אחר ודוקא במיפה כחו דשני כדלקמן כמו שיתבאר לקמן (בסכ"ט) דין יפוי שצריך לכתוב לשון הוספה אף הכא דוקא שכתב לו וזכיתי לו ע"י אחר מוסיף על מתנתא דא ואע"ג דלקמן (סעיף ל"ב) כתב רבינו דא"צ יפוי כח לשני משום דאין הקנין מגרע כיון שאיכא למימר שאגב שכתב לראשון בקנין כתב גם לשני בקנין (ואין לומר דהתם מיירי דלא חזר מהראשון אלא נתן לשניהם דז"א חדא דאין טעם דהרמ"ם שייך כ"א כשחזר מהראשון וכמ"ש לפני זה בסי"ז ועוד דהא שם ג"כ כתב וחזר וכתב גם לשני דלשון חזר משמע דחזר מהראשון ועוד מדכתב שם שהשני קונה בלא יפוי כח משמע השני ולא הראשון ואי בנתן לשניהם מיירי הראשון מכ"ש דקנה אפילו בלי יפוי כח כיון דמתנתו היה במקצת נכסיו דבעי קנין וק"ל) שאני התם דמיירי כשלא יפה כחו של ראשון אבל הכא ע"כ מיירי כשיפה כחו של ראשון דאל"כ מאי איריא שיכול לחזור בו אפי' בלא חזרה נמי לא קנה הראשון אלא ש"מ כשיפה כחו דראשון קאמר וכיון שכן ודאי השני א"א שיקנה אם לא ביפוי כח דאל"ה היה הקנין מגרע כחו דהא ליכא למימר שרצה להשוות מתנה השניה למתנה הראשונה ומש"ה נתן לו בקנין דהא בלא"ה לא השוה אותם שהרי יפה לראשון ולא לשני לפיכך אין שני קונה אא"כ יפה ג"כ כחו והיינו דוקא כאן שעיקר הדין בא לאשמועינן דיכול לחזור מהראשון אבל לקמן לא בא אלא לאשמועינן דשני יכול לקנות בקנין בלא יפוי כח ולא בא שם לכתוב דין דיכול לחזור מהראשון מסתמא איירי שם דלא כתב יפוי כח גם לראשון וכמ"ש שם ע"ש ודוק: דאין שטר לאחר מיתה ל"ד נקט רבינו שטר דה"ה דאין קנין לאחר מיתה אלא לשון הגמרא נקט וכמו שיתבאר לקמן בסעיפים הבאים: