פרישה, חושן משפט רנג:יב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 253:12
Open in the reader →1שכ"מ שאמר תנו ר' זוז לפ' בני כראוי כו' בפי"נ (דף קל"ח ע"א) ת"ר שכ"מ שאמר תנו מאתיים זוז לפלוני בני בכור בראוי לו נוטלן ונוטל את בכורתו ואם אמר בכורתו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל בכורתו כו' (עיין שם שתני כן בברייתא גם באשה ובב"ח וכמו שכתב רבינו) ופריך בגמרא שם ע"ב ע"ז ז"ל ומשום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודילמא כראוי לו בחובו קאמר אמר רב נחמן הא מני ר"ע היא דדייק לישנא יתירה דתנן ולא את הבור כו' (וכמש"ר לעיל סימן רי"ד סי"ד ע"ש) ומזה הוכיח רשב"ם דה"ה אם אמר תנו מאתיים זוז לפלוני בני סתמא (פי' ולא אמר בני בכורי וגם לא אמר בבכורתו וגם לא אמר כראוי לו) דידו על העליונה דהא מסקינן דדוקא מכח לישנא יתירא דכראוי לו אמרינן דיטלנו לבד מחובו ולבד מבכורתו הא לא"ה לא הוה מתנה וכתב דמש"ה נקט הברייתא בבכורתו דאתא לאשמועינן רבותא דאע"ג דפריש בהדיא בבכורתו אפ"ה יטול כל בכורתו אם היא יתר ממאתיים זוז דידו על העליונה עכ"ל ומוכח מלשונו דלאו אבנו סתמא לחוד כתב הרשב"ם כן אלא גם אחוב וכתובה דאם לא אמר בכתובתה ובחובו ולא כראוי להן ידן על העליונה דהא הוכחתו ממאי דקאמר בגמרא אחובו וגם נקט הרשב"ם בהדיא בלשונו ב"ח וכנ"ל וגם הרא"ש שחולק עליו חולק עליו בשלשתן כמבואר בלשונו שהביא שם לשון רשב"ם וכתב עליו ז"ל ולי נראה דודאי אי אמר תנו מאתיים זוז לבני בכורי נוטלן בבכורתו מדהזכיר בכורה וכן לפלוני אבל בחובו אם אמר לפלוני בני סתמא או לפלונית אשתי מתנה נתן להן יתר על הראוי להן עכ"ל והנה הוא נראה לעינים שט"ס הוא בהרא"ש במ"ש וכן לפלוני אבל בחובו אם כו' הנ"ל ונראה להגיה להפך תיבות אבל בחובו וצ"ל בחובו אבל כו' וא"ש וא"ת א"כ ק' מאי וכן דקאמר הא ברישא לא אמר שיתנהו לו בבכורתו י"ל דבהאי וכן ר"ל דגם בב"ח אף דלא אמר תנו לפלוני בעל חובי בחובו אלא אמר תנו לפלוני בחובו לחוד מדהזכיר בחובו אמרינן דלא למתנה נתכוין אלא ליתנו בחובו וידו על העליונה וסיים וכתב אבל אם אמר לפלוני בני סתמא או לפלוני אשתו מתנה נתן לה כו' וה"ה אם אמר לפלוני בעל חובי סתמא אלא שקיצר וכמש"ר בשמו בשלשתן ונראה דהא דכתב הרא"ש הנ"ל ורבינו בשמו דאם אמר תנו ר' זוז לבני בכורי דנוטלן בבכורתו מדהזכיר בכורה היינו דוקא כשאמר לפלוני בני בכורי ולא הוצרך הרא"ש לכתוב פלוני כי סמך ארישא דנזכר בו פלוני בגמרא ובדברי רבינו (וכצ"ל באשר"י וכמו באשתו ובב"ח דכתב ברישא ע"ש) דאל"כ ק' מ"ש כשאומר לפלוני בעל חובי דאמרינן דלמתנה נתכוין ומ"ש לבני בכורי דאמרינן דנוטלן בבכורתו אלא מחוורתא דלא כ"כ הרא"ש ורבינו בשמו אלא בשגם אמר לפלוני בני בכורי דבכה"ג שפיר יש לדקדק דלא הוה צריך למימר בכורי אבל כשלא אמר ג"כ פלוני אמרינן בכורי לסימנא קאמר וכמו דאמרינן כשאמר לפלוני בעל חובי דבעל חובי לסימנא בעלמא קאמר. ועוד נראה לדקדק ולומר דלהרא"ש צ"ל דמש"ה קתני הברייתא הנ"ל כראוי לו בשלשתן ללמדנו דאף דאמר בבכורתו ובכתובתה ובחובו אפ"ה כיון דאמר ג"כ כראוי לו הו"ל כאילו לא אמר בבכורתו כו' וה"ק הברייתא אם אמר כראוי אז בכל ענין נוטלן בתורת מתנה אבל אם אמר בבכורתו כו' ולא אמר כראוי לו ידו על העליונה והשתא א"ש דרבינו השמיט ברישא תיבת בכור ולא כתב אלא תנו ר' זוז לבני פלוני כראוי לו דס"ל דהברייתא והרא"ש דנקטו תיבת בכור ללמדנו דאף דהזכיר ג"כ בכור אפ"ה כיון דאמר כראוי לא הו"ל מתנה ורמזו בבכור וה"ה באינך ורבינו סמך אמ"ש אחר זה דדוקא כשלא אמר כראוי לו לא הויא מתנה דמינה נלמד הא ברישא דאמר כראוי לו הויא מתנה בכל ענין וכמ"ש ועיין בנ"י בשמעתין פ' יש נוחלין דשם כתב בחד שינויא כמ"ש דכשאומר כראוי לו הויא בשלשתן מתנה דאמר בבכורתו ובכתובתה ובחובו וע"ש מ"ש עוד שם בשינויא בתרא ועד"ר ועמ"ש עוד מזה בסמוך בסי"ו ובזה כלל דברי רבינו מבוארין: ומש"ר דנוטלין מאתיים עודף על חלק הבכורה כו' ה"ט דמלישנא יתירה דכראוי לו מיפין את כחו ואמרינן דה"ק כראוי לו שהוא ראוי לכך מפני שעשה לי נחת רוח בדברים אחרים ר"ן: