פרישה, חושן משפט רנג:יז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 253:17
Open in the reader →1שכ"מ שאמר תנו ר' זוז לפלוני כו' לפלוני כו' ברייתא פ' י"נ (דף קל"ח ע"א) וסיפא דמילתא שם מ"ש רבינו בסמוך (בסעיף ך') דאם אמר ואחריו כו' וכתב שם רשב"ם להכי נקט שכ"מ דבדידיה איכא לאפלוגי בין היכא דאמר ואחריו לפלוני בין היכא דלא אמר משום דרגילי לחלק כל נכסים בדיבור (פי' בלי קנין) לזה כך ולזה כך אבל בריא רגיל ליתן לכל אחד בפני עצמו (בקנין) והדבר ידוע למי מקנה תחלה ע"י העדים וזהו שכתב רבינו ג"כ בסמוך (סכ"ב) ז"ל וה"ה בריא כו' אבל אם הקנה לעצמן כו' וצ"ל דמיירי בדלא שייר אחריהם מידי דאי שייר מידי היה צריך קנין גם בסמוך (סכ"א) נתפרש הטעם בשם ר"י למה קתני דאמר לאחד ר' ולא' ש' ולא נקט המתנה בשוויה וע"ש מ"ש עוד מזה וכתב רשב"ם עוד שם דמיירי ג"כ שלא שתק בנתיים דאל"כ הו"ל נמלך וכמש"ר לעיל (סימן ר"ן סעיף י"ז): כיצד חולקים הממון לט' חלקים כו' כ"כ הרא"ש ונ"י ורשב"ם ול"ד למש"ר (בסימן ק"ד סעיף י"א) בבעלי חובות שזמנם שוה לגמרי אחד של ר' ואחד של ש' ואחד של ת' שכתב שם רבינו בשם רי"ף ורמב"ם ורא"ש דחולקים בשוה דשאני התם שבאים ליטול מחמת שיעבודא שיש להם על נכסיו להכי דין הוא שיטלו בשוה דכך יש לבעל הר' שיעבוד על נכסיו לשיעור מעותיו כמו בעל ש' משא"כ כאן שבאים ליטול מחמת המתנה שנתן להם בעל הנכסים להכי דין הוא שיטלו כפי הערך שנתן בעל המתנה לכל אחד דאמדינן דעתו כאילו אמר פלוני יקח ב' חלקים ופלוני ג' ופלוני ד' וק"ל: ומיירי שנתן להן קרקע כו' עד מתנת שכ"מ כיורש שוויוה רבנן כלשון זה כתב רשב"ם שם אברייתא שהבאתי בסמוך וקשה הא תיקנו הגאונים דגם מטלטלי דיתמי משועבדים לב"ח דאבוהון וגובה מהיורשין אפי' מטלטלין שקנה אביהן אחר שלוה מב"ח כמו שהיה גובה מאביהן כשהיה חי דיורש כרעא דאבוה הוא וכמש"ר בסימן ק"ז ע"ש סי"ג גם לא שייך במקבלי מתנת שכ"מ תקנת השוק כמו דלא שייך ביורשין מאחר דכיורשין שווינהו למקבלי מתנת שכ"מ וכמש"ר בהדיא בר"ס קי"ג ס"ג ע"ש בשלמא ארשב"ם דכתב דלא גבה ממטלטלי דיורש לק"מ דהוא כ"כ אלשון הברייתא ובזמן חכמי הברייתא עדיין לא היתה התקנה לגבות ב"ח ממטלטלי דיתמי אבל על רבינו שלא הזכיר לשון ברייתא אלא כתב פסקי דינים זה אחר זה ק' ועכ"פ לא הו"ל לרבינו לסתום אלא לפרש וע"ק דהב"י כתב דמש"ר מתנת שכ"מ כיורש שוויה רחמנא דלנתינת טעם למ"ש דאילו גבי מטלטלי לא משתעבדי לב"ח כ"כ ושכ"כ לדינא דגמרא אבל האידנא משתעבדי עכ"ל והנה מ"ש דקאי לדינא דגמרא הוא דוחק כמ"ש גם מ"ש דהוא נתינת טעם למטלטלי ז"א דא"כ מאי איריא דהוה כיורש הא אי הוה כלוקח או מקבל מתנת בריא מכ"ש דלא גבו מטלטלי מנהו ודוחק לומר דבא ללמדנו דל"ת דהוה כהנותן הלוה עצמו דגובה ממטלטלין דמהיכי תיתי לומר שהוא גרע מיורשי הנותן וליהוי כהנותן עצמו וע"ק דהא חילוק זה דמיירי שגבו קרקע ולא מטלטלי ושמתנת שכ"מ הוא כיורש הכל הוא מדברי רשב"ם שכ"כ אהאי ברייתא כנ"ל והרשב"ם כ"כ לנתינת טעם אמה שגובה הלוה מהן קרקע ולא אמה שאין גובין מהן מטלטלין ע"ש וע"ק דהו"ל לרבינו לכתוב דמתנת שכ"מ כיורש שוויוה רבנן בדלי"ת דמורה על נתינת טעם וכ"כ רשב"ם שם בדלי"ת ולמה כתב מתנת שכ"מ בלא דלי"ת ולכאורה היה נ"ל לומר דרבינו לא לנתינת טעם כתבו אלא התחלת דברים הוא וקאי אמ"ש אח"כ וללמדנו דאע"פ שמתנת שכ"מ שוויוה רבנן כיורש אעפ"כ כתב רבינו שאם יש כו' אבל גם זה קצת דוחק דא"כ הו"ל לרבינו לקצר ולכתוב בשם ר' יונה דאע"פ דמתנת שכ"מ הוא כיורש מ"מ אם יש כו' למאי בא ללמדנו במ"ש שהוא כיורש וגם הקושיות הראשונות למה סתם רבינו עדיין במקומן עומדות לכן נראה דאלמעלה קאי ובא ללמדנו בזה תלתא הא' שאחר שכתב לשון הברייתא עם פירושה בא ללמדנו דל"ת דמ"ש דגובה קרקע מיירי דוקא בב"ח המוקדם למתנת שכ"מ וכדין גבייה ממתנת בריא דגובה מלוה מוקדם מבעל מתנה מאוחר דוקא קרקע ולא מטלטלי קמ"ל דז"א אלא איירי אף במלוה מאוחר שגובה ממקבלי מתנת שכ"מ מוקדם קרקע וה"ט דכיורש שוויוה רבנן דגם מקבל מתנת שכ"מ זה אף שנתן לו קודם שלוה השכ"מ ממנו מ"מ כיון דלא נתן לו המתנה עכ"פ אלא אחר מותו מש"ה הו"ל דינו כיורש ומש"ה גובה ממנו קרקע והשני דמינה נלמד דמ"ש דלא גובה מטלטלי הוא לפי זמן חכמי התלמוד דוקא אבל לפי תקנת הגאונים דגובה מלוה מטלטלי מיורש גובה ג"כ ממקבלי תתנה ואפשר דגם לזה נתכוין רבינו במ"ש דכיורש שוויוה רבנן דבמלת רבנן נכללו ג"כ תקנת הגאונים ולא כתב בהדיא שוויוה הגאונים משום הלימוד הראשון דהוא היה גם בימי חכמי התלמוד והשלישי דנלמד ג"כ מזה טעם למ"ש מתחילה דאם גבה הכל מהא' דחוזר ומשתלם מהאחרים ולא אמרינן ממאן דגבה גבה ומזל דידיה גרם דה"ט דשוויוה רבנן כיורש וביורש נמי דינא הכי דאם קדם ב"ח וגבה מהא' דחוזר וגובה מהאחרים וכמש"ר בס"ס ק"ו בסכ"א ע"ש ודוק דבזה נתיישב הכל: