פרישה, חושן משפט רנג:לט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 253:39
Open in the reader →1שכ"מ שאמר כו' יתנו באותה העיר כו' תוספתא פרק הגוזל ועיין מ"ש בפרישה לעיל (ס"ס ז' סי"ז) אמש"ר שם תנו מנה לעניי העיר כו': ומש"ר היה רגיל בשתים יתנו לכל א' וא' אל תטעה דר"ל דלכל א' וא' יתנו מאתים דהא שם בתוספתא לא קאמר לכל א' וא' אלא יתנוהו לשתיהן וגם בי"ד סימן רנ"ח כתב יתנו לשתיהן ע"ש ועוד דשם בתוספתא מסיק וקאמר דר' אחא אמר דהאומר תנו מאתיים לעניים דיתנוהו לעניי כל ישראל וא"א לומר דר"ל דיתנוהו לעניי כל א' מישראל מאתיים אלא לכולם יחד ה"נ פירושו דת"ק דקאמר יתנוהו לשניהן ועוד דאין טעם לומר דיתנוהו לכל א' כיון דהשכ"מ לא ציוה אלא ליתן מאתיים ועוד דהרא"ש בהביאו לשון תוספתא זו בפסקיו בפ' ח"ה סוף דף קצ"ז שינה בלשונו וכתב ברישא בהאומר תנו ס"ת או מאתיים זוז לב"ה יתנו להרגיל בו וכן כתב בסיפא בהאומר תנו מאתיים לעניים דיתנו לעניי העיר הרגיל בו ובמציעתא באם היה רגיל בשניהן כתב (יתנו) [ינתנו] בשניהן ומדשינה לשונו לכתוב בהרגיל בשניהן לשון ינתנו משמע דקאי אהב"ד וודאי כוונתו היתה דבדבר כזה שיש להסתפק בו למי יתנוהו אזי הב"ד יתנוהו לשניהן יחד ע"ש ודעת הי"מ (והביאו רשב"ם שם ודחהו) משא"כ ברישא ובסיפא דאין בו ספק כ"כ כתב בו לשון יתנו ור"ל בניו או יורשיו יתנוהו להרגיל בו גם בנ"י בפח"ה דקדק בלשונו לכתוב כן וברי"ף שם בפח"ה כתב ל' נותנין אשלשתן ור"ל ג"כ אף שסתם השכ"מ דבריו ולא פירש לאיזה עניים או ב"ה יתנוהו הב"ד נותנין כו' וא"כ ע"כ גם כוונת רבינו במ"ש יתנו לכל א' וא' הוא דר"ל חיוב הנתינה הוא לזו כמו לזו ומש"ה יתנוהו לשתיהן יחד וקיצר וסתם דבריו כאן שלא במקומו וסמך אמ"ש במקומו בי"ד ריש סימן רנ"ח ובלאה"נ צ"ל כן דה"נ קיצר כאן וכלל הכל בבבא א' ושם בתוספתא וגם בי"ד סימן רנ"ח כתבן בשתי בבות ע"ש ודוק שוב מצאתי שרמ"י בש"ע שלו בי"ד ג"כ פירשו כן ע"ש וכאן סתם דבריו כלשון רבינו: