פרישה, חושן משפט רנה:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 255:1
Open in the reader →1שכ"מ שאמר כו' כותבין כו' עד ואינו נראה לחלק כו" ז"ל הגמרא פ' י"נ (דף קל"ח ע"ב) שכ"מ שאמר מנה יש לי אצל פ' העדים כותבין אע"פ שאין מכירין לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה דברי ר"מ (ופי' ר"ש אע"פ שאין מכירין את הלוה אם נתחייב לו מידי אם לאו) וחכמים אומרים אין כותבין (דחיישינן לב"ד טועין כו') אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לב"ד טועין ע"כ ומפרש הרמ"ה ז"ל דהא דקתני שכ"מ שאמר מנה יש לי כו' לאו שאמר זה לחוד אלא שאומר כן דרך צוואתו ומ"ש דוקא במחלק נכסיו לאחרים ואומר כו' נראה דלאו לאפוקי שאם לא אמר אלא מנה יש לי ביד פ' תנתן לפ' אין כותבין דזה ודאי ליתא דזיל בתר טעמא כיון דיש בה זכותא למקבל בכתיבה אמאי לא נכתבה אלא כדי שלא תקשה עליה הא בגמרא לא הזכירו אלא שכ"מ שאמר מנה יש לי ביד פ' לכן כתב דלא איצטריך גמרא לפרושי דמסתמא כל אמירת שכ"מ היא דרך צוואה זה לפ' וזה לפ' ואמר זה בתוך שאר צוואתו: ומש"ר ואינו נראה לחלק הוא מדתנא בברייתא הנ"ל סתמא מנה יש לי ביד פ' כו' גם מסקינן דלב"ד טועין לא חיישינן משמע דבכל ענין כותבין וס"ל דטעמא דמילתא הוא דמ"מ יש קצת נ"מ בכתיבה זו דשכנגדו לא יעיז פניו כשיהיה בידו כתוב וחתום משא"כ כשלא יכתבו שמא ילכו העדים מכאן או ימותו קודם הדין: