פרישה, חושן משפט רנו:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 256:5
Open in the reader →1כופין כו' מפורש בירושלמי פ"ק דגיטין ובתוס' פ"ה דגיטין ובגמרא פ' השולח מימרא דרב דימי בשם ר' יוחנן: שעבד חייב במצות כתב ב"י ומבואר שבא ליתן טעם היאך מותר ליתן לו גופו במתנה כיון דאינו ישראל גמור והרי אסור ליתן מתנה לעובד כו"ם וקאמר כיון דחייב בקצת מצות שרי ולא אסרו ליתן אלא לעכו"ם גמור וכתב עוד שהמ"מ כתב שיש מקשים הא המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ולמה כופין ושהרשב"א תירץ דכיון שצוה השכ"מ לשחררו אומדין אותו שודאי עשה לו טובה שהוא חייב לו כך על גמולו דאחזוקי אינשי בעוברי עבירה לא מחזיקינן וכיון שכן הוא הרי כמוכרו לו ומה שאסרה תורה לשחררו היינו בלא גמילות טובה אלא מרצון לבו עכ"ל ואעפ"כ נהי דלא עבר משום משחרר סוף סוף כיון דעבדו הוא אינו חייב לו שום גמול על טובה שעשה לו וא"כ הדרה להיות מתנת חנם ואסור משום לא תחנם מש"ה בעינן לטעם כיון שיש בו קצת במצות נ"ל ודוק וכ"כ בכ"מ (וא"ת א"כ בציוה ליתן לעכו"ם נמי נאמר אחזוקי בעוברי עבירה דלא תחנם לא מחזיקינן ובודאי עשה לו טובה ודוחק לומר דלעכו"ם אף שעשה לו טובה אסור ליתן כיון דליורשין לא עשה טובה וגם דוחק לומר דלא משמע להו לאינשי איסור כל כך ליתן מתנת חנם כדמשמע להו לשחרר עבדייהו) ור"ן כתב הא דכופין לשחרר משום דאחזוקי בעובר [עבירה] לא מחזיקינן דמנפשיה שחרריה אלא אמרינן שנפדה בכסף של אחרים ע"ש וב"י הביאו (סי' רנ"ג ס"ס מ"ד) ולפי טעמו לא בעינן לטעם שחייב במצות: