פרישה, חושן משפט רנז:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 257:6
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' בסוף הלכות זכייה כ"כ: ומ"ש הרי זו כמתנת שכ"מ בספ"ק דמציאה ובספי"נ אמר אביי איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתיב בו מהיום ולאחר מיתה ופי' ר"ש איזו היא דלא קנה פירות אלא לאחר מיתה דומיא דמתנת שכ"מ שאינו קונה כ"א לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכ"מ דמתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתנו לאחר אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות עכ"ל והתוס' והרא"ש הקשו שם על רשב"ם והוכיחו דההיא ברייתא לא איירי במקנה סתם כפי' רשב"ם אנא מיירי דפי' ואמר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כו' ולדינא אין נ"מ בינייהו אלא בפי' הברייתא במאי מיירי ומש"ה כתב רבינו פי' דתרווייהו לדינא כאן זא"ז אלא שק' למה התחיל רבינו וכתב דין הראשון בשם רמב"ם כיון דהכל מודים בזה לדינא וכמ"ש הדין הב' סתמא אליבא דכ"ע באמר מהיום אם לא אחזור וגם אי רצה למנקט א' ממפרשי הגמרא כן למה כתבו בשם רמב"ם ולא בשם רשב"ם והב"י הקשה זה ג"כ והניחו בצ"ע ונלע"ד דרבינו נקט לשון הרמב"ם משום דס"ל דבלשון רשב"ם איכא למיטעי שכתב מתנת שכ"מ יכול לחזור בו וליתנו לאחר אבל מתנת בריא מהיום כו' אינו יכול למכור דמשמע דוקא למכור או ליתנו לאסר קאמר דאינו יכול אבל לחזור בגוף המתנה ולהשאיר לפניו הו"א דמצי חוזר וכמ"ש כבר חילוק זה בסימן ר"ב בדרישה ורבינו כתב כעין חילוק זה בשם הרמ"ה (בס"ס קכ"ה) לכך הביא לשון הרמב"ם שכתב ז"ל אע"פ שקולה הגוף מחיים כו' הרי דס"ל שקנה המקבל הגוף מיד וממילא אין בידו כח לחזור ממתנתו כלל אפילו להשאיר לפניו ומש"ה סיים רבינו וכתב על דברי הרמב"ם י"ל לפיכך הגוף קונה מיד כו' כאילו נלמד מדברי הרמב"ם שקונה הגוף מיד ובזה מיושב ג"כ הקושיא הראשונה דמש"ה לא כתב האי דינא סתמא משום דמלשון הגמרא אינו מוכרח דא"ל כפי' רשב"ם ודוק: