פרישה, חושן משפט רס:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 260:11
Open in the reader →1כמו כריכות קטנות כו' פי' עמרים קטנים: שאין בהן סימן לפי שמסתמא כל הכריכות קושרין בשוה נמצא שאין סימן בחפץ ומקום לא הוה סימן לפי שמתגלגלים: הניחום שם בעליהם להקל ממשאם כו' פירוש כשהיו עומדים לפוש: ושכחום שמה ונתייאשו פי' נתייאשו מיד טרם שיבוא ליד המוצא משים דאיידי דחשיבי ארגיש תיכף בשכחתו וכמ"ש רבינו לקמן (סימן רס"ב ס"ט): כגון שבילין שבשדות סתם שביל שבשדה מן הצד הוא ולהכי מיקרי משתמר קצת: אם יש בו סימן בין בגופו בין במקום האי בין במקום יתור הוא שהרי אחר זה כתוב ואם אין סימן בגופו אם הוא דבר שיש לתלות שהונח שם יש סימן במקום כו' וליישב זה היה נראה לגרוס דאפילו אם אין כו' וה"ק אם יש סימן בין בגופו בין במקומו נוטל ומכריז וחזר ומפרש דבריו דמ"ש בין במקומו היינו דאפילו אם אין סימן בגופו שייך סימן במקומו אם הוא דבר שיש לתלות כו': כיון שאינו נשמר כו' כלומר להכי ודאי ניחא להו להבעלים שהמוצא יטלנו ויכריז: אם הוא דבר שכשנתלה כו' כלומר אם יש לתלות שהונח שם מדעת ונמצא שיש סימן במקום (וכגון אלומות גדולות כו') נוטל ומכריז אע"ג דלאו ודאי הוא שהניח שם מ"מ מספק מחמירין: (וגם) [וג'] מטבעות כו' פי' שגם בהן יש סימן מנין כדלקמן (סימן רס"ב ס"י): כגון אלומות קטנות שמתגלגלין פי' ע"י רגלי בני אדם ההולכין שם ואע"פ דהשתא מיירי רבינו במצאו במקום המשתמר קצת דהיינו שאין בני אדם מצויין שם מ"מ אותו יחיד שהולך שם מנשתפו ומגלגלו ממקומו דרך הילוכו ולפ"ז מש"ר לקמן (סימן רס"ב סי"ג) אבל מצאן בר"ה הרי הן שלו ל"ד ר"ה קאמר אלא כל שרשאין בני אדם לילך שם אע"פ שאינן מצויין שם ר"ה מיקרי (וע"ל סימן רע"ד) ויש הוכחה לזה ממ"ש שם ברישא כגון שדה זרועה משמע שדה זרועה דוקא מיקרי רה"י אבנ שדה קצורה או שאינה זרועה או שביל שבשדה ר"ה מיקרי לענין זה כיון שרשות לבני אדם לילך שם ודוק: שמא נדדו שם כו' עד ואם יטלנו יפסידנו לבעליו פי' דאף אם יבואו בעליו ויאמרו במקום זה שמצאוהו שם הנחנוהו אין מאמינים להם להחזיר לידם ע"י סימן מקום זה דאמרינן שמא מיד אחר נפלו במקום אחר ונתגלגלו לכאן ומש"ה לא יטול ויבואו הבעלים אלו בעצמן וידעו מקום שהניחוהו שם ויטלו את שלהם אם האמת אתם: כבר נתחייב בהשבה מעליא לפי שהאבידה היא ודין השבה יש בה וצריך לעשות השבה מעליא משא"כ במקום המשתמר לגמרי וכנ"ל בס"י: והרמב"ם כתב אם נטלו הוא שלו כו' עבד"ר וצ"ע למה לא כתב ג"כ הא דפליג הרמב"ם עם הרא"ש וכתב דאפילו יש בו סימן לא יטלו לכתחילה כיון שהן ספק הינוח וכדי שלא יטריח על בעליו ועיין בסי' רס"ב בסעיף י' בדין מצאן כשיר כחצובה שם כתב רבינו פלוגתת הרא"ש והרמב"ם ועמ"ש שם בפרישה: ולא נהירא עיין בדרישה: