פרישה, חושן משפט רסב:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 262:9
Open in the reader →1לפיכך המוצא מעות כו' משנה שם ואדלעיל קאי אמ"ש אבל אם אין בו סימן לא בגופו כו': וככרות של נחתום פי' שסתם ככרותיהן שווין הן לאפוקי של בע"ה דיש בהן סימן: וחתיכות של בשר שאין בהן כו' פי' וחתיכות של בשר שהן נחתכין באופן שאין בהן סי' לאפוקי נחתכין אתלת קרנתא דהוה סימן כמ"ש בסמוך: ולשונות של ארגמן צמר סרוק ומשוך כעין לשון וצבוע ארגמן ומצויין הן רש"י: הרגישו הבעלים בנפילתן כלומר הרגישו מיד בנפילתן: חשיבי פי' ע"י חשיבתן ממשמש בהו וידע מיד בנפילתן: ועיגולי דבילה וככרות ומחרוזות כו' הא דלא פרט נמי חתיכות בשר דתנן שם במשנה ורבי' ג"כ נקט בלשונו לפני זה אפשר משום דבכלל מחרוזות הוא והא ראיה דהתוס' כתבו שם (כ"ג ריש ע"ב) בד"ה ומחרוזות של דגים ז"ל וה"ה מחרוזות של בשר ואע"ג דלענין בשר שנתעלם מן העין הוא סימן דהוא איסור קל דאין הלכה כרב משא"כ בענין אחר ע"ש וא"כ רבינו נקט רבותא דאפילו מחרוזות בשר אין בו סימן וא"צ להכריז וכ"ש חתיכות בשר: מידי דמיכל הוא וחשיבי עבד"ר: והרמב"ם כתב מצא פירות כו' בפט"ו מהלכות גזילה כ"כ: ולא נהירא כו' במכנשתא דבי דרי ר"ל ואם כדברי הרמב"ם הו"ל לאוקמי למתניתין בכל ענין ומיירי בדאשכח הפירות בדרך נפילה אלא ודאי אפילו מצאם דרך נפילה אפ"ה חיישינן דילמא אתיא לידו קודם שיתייאשו ועבד"ר: מכנשתא דבי דרי פי' בשעת אסיפת הגרנות: כדפרישית לעיל סימן ר"ס סעיף ח': וידוע שנתייאשו פי' שנתייאשו מתחלה קודם שבא ליד המוצאו וק"ל: אבל המוצא ככרות כו' שם במשנה: וחתיכות בשר כו' שיש בהן סימן פירשו בגמרא אע"ג דיהיב סימן בחתיכה אי הוה דדפקא או דאטמא לא הוי סימנא עד דיהיב סימן איך נחתך כי הא דרב דרכו הוא למחתך אתלת קרנתא וכמ"ש רבינו בסמוך בסי"ו בהדיא: קודם שיפתחו האוצרות כו' מקור דברים הללו הם שם פ' א"מ (דף כ"ב ע"ב) באוקימתא דאביי ויש שם ב' פירושים פי' רש"י והתוס' כתבו שם על פרש"י שאינו נראה להן והנה נראה לפרש כל דברי רבינו בזה ע"פ פי' רש"י ופי' התוס'. לפי' התוס' הוא זה שכתבו שכל חביותיהם היו מגופין למעלה במגופה של חרס וכל בע"ה שהיה לו יין למכור עשה מגופת חביותיו משונה מחבירו וע"י אופן עשיית המגופה היה כל בע"ה מוכר חביותיו ולכן נקרא רושם וקודם שנפתחו האוצרות היינו קודם שהגיע זמן מכירת היין ואז המכירה אינה שכיח וזש"ר חביות הנמצאות קודם שנפתחו האוצרות חייב להכריז שיש סימן ברשימתן כלומר שאופן עשיית רשימת החביות הוא סימן כיון שאין כל בעלי הבתים רושמים בשוה לכן אם יבוא הרגיל למכור ליתן הסימן מהדרינן ליה ולא חיישינן שמכרו ואם חנוני הלוקח יין נותן הסימן מהדרינן ליה ולא חיישינן שמא של חנוני אחר הוא שקנה ג"כ מבע"ה זה וממנו נפלה כיון דלאו שעת מכירת יון הוא ואין זה שנפל ממנו החבית מתייאש וחייב להכריז אבל אחר שנפתחו האוצרות שהגיע ומן מכירת היין ובע"ה א' מוכר לכמה בני אדם שוב אינו חייב להכריז משום דבעליהם מתייאשים לומר המוצא לא יחזיר לי באמרו שמא מחנוני אחר נפל ואין הרשימה סימן וגם הלוקחין אין יכולין לטעון טענת ברי שהוא שלו מה"ט ומכ"ש שאין מחזירין אותן לבעלי בית המוכרים מה"ט שמא מכרו ומלוקח נפל ואח"כ אמר ועוד אפילו כו' ור"ל ועוד איכא טעמא אחרינא אצל בע"ה המוכר דאפילו אי יבוא ויתן סימן מיוחד שאינו רגיל בשאר חביות ואין הנכנסים לבע"ה לקנות מרגישין באות' סימן אפ"ה אין מחזירין לו כיון דהוא זמן מכירה ושמא מכרו כו' ואף שלא נזכר זה בגמרא נראה דלמדו רבינו מדין שטרות הנמצאין שכתב רבינו (בסימן פ"ה ס"ח) דאין מחזירין מה"ט אפילו אומר סימן מובהק שבשטר ע"ש ומ"מ נראה דכאן דוקא לבע"ה כתב רבינו דלא יחזיר הא אם חנוני שאינו רגיל למכור חביות מחזירין לו בסימן מובהק מיוחד ומ"מ א"צ להכריז דמסתמא אין לחביות סימן כ"א הרשימה וק"ל. וגם ע"פ פירש"י נוכל לפרש כל דברי רבינו בזה שכתב שאין סימן ברשימה עצמה להיות לכל בע"ה רשימה מיוחדת אלא שהמגופה רשומה בטינא לאחר שפותחין החביות קאמר (והוא סימן משום שקצתן נושאין החביות בלא רשומת המגופה בטינא אלא מניחין המגופה עליו כן פירש"י בשינויא קמא שאמר הא ברשום הא במציף פי' שמונח המגופה עליו בלא רשימת טינא אבל בשינויא בתרא דקודם ולאחר פתיחת האוצרות א"צ לזה דמניחין המגופה עליו בלא רשימה ע"ש) וקודם שרגילין למכור אין רגילין לפתחם כלל אלא המגופה עם החבית סתומה בשוה ואין לו סימן כלל מש"ה כשנמצאת זו החבית שהיא נפתחת ונרשמת בטינא מיחשב לסימן משא"כ לאחר שרגילין למכור ולפתוח חביותיהן שאז נמצאין רשומין הרבה מש"ה אין ברשימה סימן ופירוש זה כתבו הרמב"ם פט"ו דהלכות גזילה ואבידה וכמ"ש המ"מ ונראה שכ"כ מדכתב הרמב"ם שכל הכדות כך היו רשומים דלפי' התוס' הול"ל שכל כדי בע"ה א' רשומין הן וק"ל ויתיישבו ג"כ דברי רבינו ע"פ פי' זה ומה שמסיק רבינו וכתב ועוד אפילו אם יתן בע"ה כו' ר"ל יתן בו סימן מובהק אחר וכמ"ש לפי שיטת התוס' וק"ל ובאמת שכך נוח לי לפרש דברי רבינו ע"פ פרש"י דאילו לפי' התוס' לא הו"ל לקצר אלא לפרשו אבל הראב"ד כתב שם כפי' התוס' ע"ש ועכ"פ ל"נ דברי ב"י בזה שפי' ריש דברי רבינו אליבא דרש"י: ומש"ר ועוד אפילו אם יתן כו' כפי' התוס' ודוק. ואגב אכתוב ליישב בגמרא דל"ת לפרש"י מאי מקשה המקשן או למה לא מתרץ ר' זירא שם דהמשנה דקתני יכריז מיירי ברשום והברייתא מיירי בעדיין לא נפתח החבית מעולם דאז אין שם סי' וצ"ל דס"ל דמסתמא כל שנמצא בשוק היינו לאחר שנפתחו האוצרות למכור ומש"ה מוקי ברשום ובמציף ע"ש ודוק: ופי' ר"י דוקא במלאים כו' כ"כ בשמו בהגהות מרדכי דכשהם חסרים לא שייך למיחש לשמא מכרו דא"כ איך לא ירא שמא משעת המכירה לקח קצת מהמדות שמסתמא הלוקת חבית חסר אינו עומד לאוצר אלא לשתותו או למכרו מיד אלא ודאי האמת אתו שלא מכרו עדיין וק"ל: מצא ציבורי פירות כו' הא דכתב ציבורי לשון רבים לשון משנה נקט וה"ה ציבור אחד כיון דמקום הוה סימן וכן הוא בגמרא ע"ש (דף כ"ה ע"א) דקאמר ז"ל ציבורי פירות כו' שמעת מינה מנין הוה סימן תני ציבור פירות שמעת מינה מקום הוה סימן תני ציבורי פירות ופרש"י זיל הכי קמדחי ליה זיל הכי קמדחי ליה שמעת מינה דלטעם סימן מקום גרסי' ציבור פירות ולפי מ"ש בדרישה דנראה לגרוס בדברי רבינו ג"כ ציבורי מעות וכלשון המשנה א"ש דכתב ציבורי וכצ"ל מצא ציבורי פירות ומעות ועבד"ר: