פרישה, חושן משפט רסז:יז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 267:17
Open in the reader →1מצא כסות מנערה כו' משנה שם (דף כ"ט ע"ב) וכל הני דינין הן שם במשנה וגמרא בדף כ"ט ע"ב וריש דף ל' ע"ש: אבל צמר הניעור קשה כו' פי' רש"י לפי שנמתחת ונקרעת ודינו שיהא מונח אצלו בלי ניעור כלל עד שיודע של מי הוא וכ"כ בש"ע בסי"ט ז"ל מצא כלי זהב וכלי זכוכית וכסות של פשתן לא יגע בהן עד שיבוא אליהו עכ"ל והיינו משום דפסק כהרי"ף דס"ל דכלי פשתן הניעור קשה לו ומיניה דלרש"י בכלי צמר יהיה מונח וק"ל: לצרכה לבד פרש"י לשלוט בה האויר שלא תאכלנה עש: אפילו אם גם היא צריכה איבעיא היא שם (דף ל') ולא איפשיטא ולחומרא וכתבו התוס' שם דדוקא בשיטוח כסות וכל דדמי ליה הוא דאיבעיא ליה משום ע"י צרכו יניחנה שטוחה יותר מכדי צרכה עד שתתקלקל אבל בספר אמרינן דקורא בהן אע"ג דצרכו הוא כמו צרכה ולא גזרו דליכא למיחש למידי כיון שקובע לו זמן אחד לל' יום ולא ילמוד בו בתחילה גם לא יקרא וישנה וכלי נחושת דתניא לקמן דמשתמש אפילו בחמין וכלי כסף בצונן אפילו לצרכו מותר כיון שע"י אותו תשמיש אינו יכול לבוא לידי קלקול עכ"ל ואע"ג דשם במשנה קתני כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן ואיכא למימר שדוקא לצרכן לבד התירו ולא לצרכו ולצרכן (ס"ל) [י"ל] דלשון משתמש משמע להו להתוס' דעושה בהן לצרכו שימושים והיינו לכל הפחות לצורך שניהן ובזה דברי רבינו מבוארים שלא הזכיר איסור לצרכן ולצרכו כ"א בשיטוח הכסות והא דחששו בשטוחה שמא ישכח ולא סמכו אנתינת שיעור שיטוח ולא חששו כן בקריאה מתוך הספר טעמו כמו שכתבו התוס' שאף אם יקרא בו זמן רב לא יבוא לידי קלקול כיון דלא יקרא בו בתחילה ולא יקרא וישנה גם י"ל דלא חששו שיעשה מעשה בידים להוסיף על מה שהתירו משא"כ בשיטוח דלא יעשה מעשה אלא ישכח ויניחנה וההפסד יבוא ממילא וק"ל: שמא תגנב ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דנעשה ש"ש עליה וחייב בגניבה ואבידה מ"מ מסתמא ניחא לבעלים טפי בחפצם מבתשלומיו וק"ל: