פרישה, חושן משפט רעב:טז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 272:16
Open in the reader →1חמרים שרגליו של אחד כו' זה הדין מהתוספתא כתבוה הרי"ף ר"פ א' ד"מ וז"ל התוס' חמרים שרגליו של א' מהן רעועות אינן רשאין לעבור עליו כו' עכ"ל וכן הביאו הרא"ש שם בלשון הזה אלא שבמקום חמרים כתב שם חמורים בוי"ו והרמב"ם כתב דין זה בסוף הלכות רוצח וכלשון רבינו ומבואר שנוסח לשון הרמב"ם ורבינו היא מחולקת בתלתא עם נוסחת הרי"ף והרא"ש הנ"ל הא' במה שהם כתבו תיבת חביריו והשני תיבת להקדים והשלישי שכתבו מעליו במ"ס וברי"ף וברא"ש כל אלו תלתא ליתנהו כנ"ל ובגירסת חמורים או חמרים בלא וי"ו מחולקים הנוסחאות דהרב רבינו משה בר מיימוני כתב חמרים בלא וי"ו וגם בספרי רבינו המדוייקים וברי"ף כתוב בהן חמרים בלא וי"ו ובקצתן כתב חמורים בוי"ו והנה נראה אף שהנוסחאות מחולקות כנ"ל מ"מ הענין מכולם א' וכולם לדעת אחת נתכוונו למ"ש הרמב"ם ורבינו וכמ"ש בפרישה וזה ברור שהרמב"ם ורבינו שמדרכם למשוך אחר דברי הרי"ף והרא"ש ע"כ נראה כמ"ש והיו לאחדים אבל הראב"ד כתב בהשגותיו ז"ל חמרין שרגליו של א' רעועות אין חביריו רשאין להקדים ולעבור מעליו פי' אין חביריו רשאין לדרוס עליו ולעבור אבל אם נפל רשאין ודוקא בחמור אבל באדם לא עכ"ל הנה שלקח שיטה לנפשו במה שפי' התוספת' הנ"ל שר"ל אין רשאין לדרוס ע"ג החמור ובודאי שס"ל שכן הוא ג"כ דעת הרי"ף אבל דעת הרמב"ם א"א לפרש כן מדכתב ל' להקדים ולא מעליו במ"ס ואף ששם בהשגות הראב"ד ציין בריש הדברים ג"כ תיבת להקדים ותיבת מעליו ואפ"ה כתב הפי' הנ"ל דר"ל שידרסו עליו נ"ל דט"ס הוא שהקדימו לציין כל' הרמב"ם הנדפס שם ולא שמו עיני הבטתם על הבדל פירושו ושנוסחאתו היה כנוסחת התוספתא והרי"ף הנ"ל וכיוצא בזה צ"ל הרבה פעמים בהשגות הראב"ד ואפשר שנוסחת הרמב"ם שהיתה לפני הראב"ד היה כתוב בה כנוסחת הרי"ף ומש"ה לא כתב דבריו בלשון השגה אלא בלשון פי' ובאמת פי' הראב"ד מצד עצמו הוא תמוה וכמ"ש גם הכ"מ שם עליו ז"ל ותמיהא לי שיהיה להן רשות לדרוס על החמור שנפל שאפשר שימתוהו בדריסתם ולי נראה דה"פ שאינם רשאים לילך להם ולהניחו כל זמן שלא נפל עד כאן לשון כ"מ ודו"ק: ואם אמר כו' זה קאי ארישא אמ"ש רשאין החמרין כו' ומיירי כשלא אבדו בפשיעה: ה"ג שאיני רוצה ליקח חמור אחר ואני רוצה לשמור עמכם כו' ראשון בב' יודי"ן והשני ביו"ד אחת וכן הוא בספרי' המדוייקים גם ברי"ף וברמב"ם ועבד"ר: