פרישה, חושן משפט רעח:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 278:11
Open in the reader →1כתב הר"י הלוי כו' כולן אהברייתא הנ"ל קאי דר"י הלוי ס"ל דהברייתא דכתב דין זה גבי חלק בכורה משום דדוקא בחלק בכורה יכול למימר הכי אבל לא בפשיטות ול"מ דמגבין להמלוה ממנו אלא אפילו כופין אותו בשוטין ליטפל בו למכור ולהגבותן או לשומן פי' למכור הקרקע ולהגבות להמלוה המעות או שיטפל בשומת הנכסים ויגבנו להמלוה בעינו והרשב"א ס"ל ג"כ כוותיה דהברייתא דוקא בחלק בכורה קתני ולא בא הרשב"א לפלוגי אלא לפרש דברי ר"י הלוי דלא כתב כן אלא לרב פפא דאליביה דוקא הטיפול מוטל עליו אבל לדידן אין הטיפול מוטל אפילו על הלוה עצמו אלא הבית דין מורידין את הבעל חוב לנכסי הלוה וה"נ מורידין לזה הבעל חוב בחלק הפשוט דבכור זה שהוא לפנינו שיהא נפרע ממנו כפי חלקו והראב"ד פליג וסבירא ליה דהברייתא דקתני בכור לא בא לומר דפשוט אינו יכול לסלק אלא ה"ק בכור שסילק נפשו בחלק בכורתו רשאי ר"ל סילוקו מחשב סילוק מיד לגמרי וממילא אינו יכול לחזור בו אח"כ משא"כ בפשוט וק"ל ועבד"ר: ומ"ש ר"י הלוי הנ"מ דכופין אותו להטפל ולא כתב נמי הנ"מ דאם אחיו קטנים דאינו יכול לסלק נפשו גם מהפשיטות כמו מהבכורה י"ל דר"י הלוי רצה לומר הנ"מ אפילו אין לו אחין כלל וק"ל: ומ"ש רבינו בשם רשב"א דכתב על ר"י הלוי שלא אמר אלא לדברי רב הונא נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל לרב פפא דאמר כן בפ' שום היתומים ובפ' הכותב ובס"פ ג"פ: ומ"ש אבל לדידן אין כופין ר"ל לדידן דקיי"ל כר"ה בריה דר"י דפריעת ב"ח לאו מצוה דגופיה היא אלא שהחוב מוטל על נכסיו אליביה אין כופין בשוטים אלא בהורדה לנכסיו ועד"ר שם בארתיהו יותר בראיות: וכי פרעו אחי בזוזי הדר כו' דייק הראב"ד וכתב דפרעו בזוזי מצי הדר כו' משמע הא פרעו בקרקע לא מצי הדר עליה דב"ח ואע"ג דכ"ר ל' סימן ק"ג סכ"ג דשומא הדרא ליורש היינו כשמכרו הב"ד אבל מכר היורש עצמו ודאי לא הדרא כמבואר ג"כ שם וק"ל: וכי אמר לא פרענא כו' משמע דבחלק הפשיטות אף כי אמר אי איפשי לא הוה הפקר ול"ד למש"ל סימן רמ"ה סי"ג דכשנתנו לו מתנה ולאחר שבאה לידו אמר אי איפשי הוה הפקר לדעת הרמב"ם בכל מילי ולרש"י והרא"ש נמי במטלטלין מיהא הוי אי איפשי ל' הפקר דשאני התם דלא היה הממון שלנו מעולם עד עתה אבל כאן ממונו ממש הוא וזה פשוט דהרוצה להפקיר ממונו שיש לו כבר צריך שיתננו בפי' במתנה לאחר או יפקירנו בפי' ולא מהני אמירת אי איפשי ועי"ל דשם בסימן רמ"ה דוקא באתא המתנה לידו קאמר דמהני ל' אי איפשי לכל מר כדאית ליה משא"כ כאן דהירושה עדיין לא אתא לידיה מיקרי: