פרישה, חושן משפט רעח:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 278:4
Open in the reader →1ולא נוטל ג"ז משנה שם וגם זה נלמד מדכתיב בכל אשר ימצא לו: אלא נוטל ב' חלקים כו' פ' הגוזל עצים גרסינן ג' שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים וחד מינייהו בכור ופשוט: ל"ש שהשביחו היורשים ל"ש שבחו הנכסים מחמת נכסים כן איתא הגי' בספרי רבינו המדויקים ואף של' זה ליתא בגמרא לא בבכורות ולא בפי"נ אבל בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג) אכיוצא בזה איתא שם האי לישנא וז"ל מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע וגרסינן בגמרא ל"ש אלא ששבחו הנכסים מחמת נכסים אבל שבחו הנכסים מחמת עצמן השבח לעצמן ופי' ר"ש מחמת הנכסים שלקחו מהשותפים ושכרו פועלים והשביחן ומחמת עצמן שטרחו הגדולים בגופן או שהוציאו משלהן (וכתבו רבינו לקמן ריש סימן רפ"ז) וה"נ כוונת רבינו בכאן הן שהשביחו היורשין ר"ל שהשביחוהו בטורח גופן הן ששכרו פועלים מתפיסת הבית שירשו מאביהן ובס"א כתב ז"ל ל"ש שבחו הנכסים מחמתן ואינו ר"ל ששבחו ממילא דהא בדקל דק שנעשה עב נוטל פי שנים וכדמסיק רבינו וצ"ל דבפי' מחמתן ר"ל ג"כ מחמת הנכסים וכמ"ש: אם בנו בתים כו' ברייתא היא בפ' י"נ: אע"פ שהוציאו עליהן כו' פי' אפ"ה אינו נוטל פי שנים בשבח אלא בהוצאות וזה בלא מיבעיא קאמר משום דנתחדש ענין חדש מה שלא היה: מוחכרת או מושכרת מוחכרת למחצית שכר שאין שכירות קצוב וידוע אלא לפי מה שיהיה הן רב הן מעט יתן לו ממנו החצי ומושכרת הוא ששכרו בדבר קצוב וידוע עד זמן פלוני ר"ש וע"ל סימן ש"ך: שאין מזונותיה עליהם פי' אע"פ דהוה כשבח דאתי ממילא ועבד"ר: או שהיתה רועה באפר אינו נוטל פ"ש לא בולד ולא בשבח כו' כן היא הגירסא ברוב הספרים וכן עיקר ורבינו לא זו אף זו קתני ל"מ ולדה פשיטא דאינו נוטל פ"ש דהוי מידי אחריני דהא נולד לפנינו דבר חדש אלא אפילו שבח גוף הפרה ואפילו שכירות דהוי שבחא דממילא בלי שינוי עצמות הפרה כלל אפ"ה אינו נוטל בה פי שנים ובמקצת ספרים גרסינן שהיתה רועם באפר וילדה אינו כו' אבל מל' רבינו שבסמוך לא משמע כן כמ"ש בדרישה: ומיהו דוקא בכה"ג פי' כגון פרה שילדה או השביחה בגופה שזה הולד או השבח שהושבח בגופה מילתא אחריתי היא דלאו כל פרה עומדת להוליד או להשביח: וכגון שחת כלומר א"נ כגון שחת שגדלה ונעשה תבואה דאע"פ שכל שחת עומד לגדל וכן תמרים קטנים סופן להיות גדולים מ"מ ס"ס אשתני שמם דמעיקרא נקרא שחת והשתא תבואה וכן בתמרים כשעודם קטנים נקראי' בלשון תלמוד שלופפי וכשגדלו נקראי' תמרים אבל אילן דק דרכו להתעבה ואין לו שינויי שם הוה שבחא דממילא ממש להכי נוטל בה פ"ש ובגמרא הזכירו עוד ארעא ואסקא שירטון (וכמ"ש בדרישה) ורבינו חדא מינייהו נקט לדוגמא: ה"ג בס"א ואם מחמת הוצאה השביח אינו נוטל בה פ"ש וק"ל: ור"ח פסק משמע מל' רבינו שס"ל לר"ח דלכתחילה נוטל פ"ש בכל שבח הנ"ל וצ"ע שיגעתי ולא מצאתי לדברי ר"ח לא ברי"ף ולא ברא"ש ולא בתוס' והרמב"ן ור"ן שהזכירו דברי ר"ח אבל לא כתבו בשמו שיהא נוטל שבח לכתחילה וכמ"ש בדרישה לשונם לכן נ"ל שצ"ל ר"ת שכ"כ בשמו התוס' וכתבתי לשון הדרישה והמדפיסים טעו והחליפו ת' בח':