פרישה, חושן משפט רעח:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 278:7
Open in the reader →1ואינו נוטל כו' מימרא דר"פ שם דף קכ"ה ז"ל ואין הבכור נוטל פ"ש במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות: אפילו משכנו פי' דמשכון שלא בשעת הלואה פשיטא דנוטל דקנהו מדר"י אלא אפילו בשעת הלואה מ"מ נוטל פ"ש משום דהו"ל מוחזק ועבד"ר: ואם המלוה על משכונא כו' מימרא דר"פ בפ' א"נ דף ס"ז ולשון זה משמע דאפילו גבו לבסוף האי משכונא בחובו קאמר דבאתרא דמסלקי אינו נוטל ממנה פ"ש משום דהו"ל כגבו מעות וזש"ר בסמוך ז"ל לכאורה נראה דאפילו בגוף הקרקע כו' ומסיק דהראב"ד לא כ"כ: ומ"ש דאז כקרקע דמי נראה דר"ל דבאתרא דלא מסלקי גובה הבכור ממנו פי שנים אפילו מפירות שאכל ומשום דגם הפירות מחשב כקרקע וכמ"ש בסוף סעיף זה ע"ש והא דחילקו אח"ז בסמוך בין גוף קרקע לפירות היינו דוקא באתרי דמסלקי לענין שלא לגבות ממנו פ"ש: הוה כמכר לעולם פי' ואפי' כלה הזמן בחיי אביו דאף שאח"כ צריך ליתנו לפדותו הו"ל כאילו אז חזרו ומכרו לו ונוטל פ"ש ודלא כר"י הנ"ל גם משמע קצת דרשב"א ס"ל דאף אם פדהו אחר מיתת אביהן וקבלו מעות דהבכור נוטל מהן פ"ש וזהו דלא כדברי הראב"ד דבסמוך וק"ל: וכ"ש באתרא דלא מסלקי כו' פי' וכ"ש באתרא דלא מסלקי אפילו אחר שנה ראשונה עד סוף זמן שקבעו בינייהו להלואתו לו דאמרינן אפילו כלה כבר הזמן בחיי אביו מיקרי מוחזק ולא ראוי: