פרישה, חושן משפט רפ:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 280:1
Open in the reader →1אחד מהאחין שאמר על אחד מהשוק זה אחינו הוא כו' עד ופי' רשב"ם כו' הכל בב"ב דף קל"ד ע"ש: יורש עמהם כו' אע"ג דזה פשוט הוא שהרי כולם שווים באמרם אחינו הוא מ"מ איידי דסיפא נקטו אבל אין לתרץ דקמ"ל דלא חיישינן דהן או א' מהן חייבים לב"ח והב"ח בא לגבות מהירושה ומשום שרוצים להבריח קצת מהירושה אומרים שקצת מהירושה שייך לפ' דבזה לא היו נאמנים (ולא) [דלא] מיירי כאן אלא בטענות שבין האחין והספק: אם הם ב' אחים נוטל אותו כו' כצ"ל: ונותן ממנו לספק השליש פי' השליש ממה שלקח הוא שכך יש אצלו למשל שהעזבון הוא ג' מאות אילו היה גם השני מודה בהאי ספק היה כ"א נוטל ק' ועתה שכפר בו נוטל כ"א ק' וחצי נמצא יש לספק זה אצל כ"א שליש חלק דהיינו נ': מה שנטל למקומו לזה כו' מה שנטל למקומו הוא לשון המשנה שם ומפרשו רבינו דהיינו (לאמצע להאחין) [לזה שהעיד] לא כפרו כו' עד יחזור מה שנטל לזה המעיד ואע"ג דהנותן מודה שזה שמת היה אחיהן של כולם מ"מ אינן יורשין אותו דזה המודה אומר להם הרי החזקתם כבר בנחלה הראוי לספק מאבינו אותו טלו לכם בחלקיכם כי לא מחל לכם חלקו עד היום ובגזל היה בידכם: ואפילו מה שלקח פי' מה שנטל מזה: הוא של המעיד לבדו אע"ג דעלתה בגמרא בתיקו וכמו שאכתוב בסמוך אעפ"כ פסק רבינו כאילו נפשט שאין האחין האחרים יורשים משום שזה ודאי והאחרים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כמש"ר בסמוך המ"מ וב"י: ופירש רשב"ם שבח כו' ר"ל שטרח ונעשה בעמל ובכתפיו: ושאין מגיע כו' כן היה גירסת רשב"ם בגמרא בעי רבא שבח ששבחו נכסים מאליהן מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון מאי תיקו ופי' רשב"ם דיקלא ואלים דקל קטן ונעשה גדול ארעא ואסקא שרטון ר"ל שלא זבנה ואסקא עפר וצרור מאליה וז"ל ר"ן פ' י"נ אסקא שירטון שהביא הנהר תבן וקש ממקום אחר כשעבר על שדה זו ונעשה זבל ונזדבלה השדה והשביחה בכך וכל אלו היה שבח דממילא והא דלא אמר שלופפי והוה תמרי וכיוצא בו דהוי רבותא טפי דאשתני שמיה כדלעיל סימן רע"ח דודאי כאן לא שייך לחלק בין אשתני שמיה ללא אשתני דאין הדבר תלוי כאן בראוי או באינו ראוי וק"ל: ל"ש שביק הנהו נכסי כו' ז"ל ב"י דברים תמוהים הם שהרי מ"ש בסוף ואי ליתא לממונא דהאי אחא כו' סותר למ"ש בתחלה וצ"ע עכ"ל ולעד"נ ליישב שהרי בלא"ה ק' בדברי הרמ"ה הללו דלאו כריש דבריו הן סוף דבריו דהתחיל וכתב ז"ל והיכא שנטל הספק כו' וקנה נכסים ממ"א וסיים וכתב הילכך היכא דשבק האי ספק כו' עד ל"ש נפלו ממ"א כו' הרי דפתח בקנה נכסים ממ"א וסיים בנפלו לו ממ"א וחילוק גדול ביניהן דבקנה ממקום אחר איכא למימר מכר אלו וקנה אלו שבמקום אחר בדמיהן של אלו משא"כ בנפלו לו ממ"א דמשמע דנפלו לו בירושה בחנם ולא מכח דמיהם של אלו שנתן לו אחיו ומנ"ל להרמ"ה הא וגם מאי הילכך דקאמר היאך נלמד זה מזה וע"כ צ"ל דנפלו ממ"א דקאמר אינו ר"ל שנפלו ונוספו לו נכסים ממ"א ואין אלו הראשונים (ואין) [אלא דאין] אנו יודעים אם באו מכח הראשונים או לא מש"ה דינא הוא דשקיל האי אחא כו' כיון דהוא ודאי נתן לו ואחיו באים מספק ומ"ש בסוף ולא ממונא דידיע דאתא מחמתיה ר"ל ולא נשאר בידו ג"כ מאותן נכסים דידועים לנו שבאו מאותו ממון שנתן לו אחיו נמצא דאפילו ספק אין כאן אם נשאר בידו מה מאותו שנתן לו ומהבא מחמתו אלא ודאי שבא לו מעלמא בזה דוקא חולקין אחיו עמו ודוק (שוב מצאתי קצת דברי בד"מ) ואין להקשות אם ידוע שאין בידו לא הוא ולא בא מחמתו פשיטא דפלגי להו כולהו אחין י"ל דקמ"ל דל"ת כיון דאילו קאכיל מנכסים שנתן לו היה צריך לאכול הני דשביק וא"כ הני יכנסו במקומן קמ"ל ועבד"ר שכתבתי עוד מזה: