פרישה, חושן משפט רפ:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 280:4
Open in the reader →1לפיכך מי שמת והניח בן ובת וטומטום ב"ב דף קכ"ו: אם היו הנכסים מרובים כו' ר"פ מי שמת מבואר שם איזהו מרובין כל שיש לזון בנים ובנות עד שיבגרו הבנות ואז הדין שיורשין הבנים הכל ולוקחין המעות והנכסים בידיהן והם מפרנסים להבנות עד שיבגרו ואין יכולת ביד הבנות לומר תן לידינו או ליד ב"ד שיעור כדי פרנסתינו שמא תרדו מנכסיכם ומיד שזכו בו הבנים בשעת מיתת אביהם שוב אין מוציאין מידן אף שיורדין (הבנות) [הבנים] מנכסיהן ונעשו מועטין ואיזהו מועטין כל שבשעת מיתת אביהן אין בו כדי לזון כולם יחד עד שיבגרו והדין בהן שנוטלין הבנות הנכסים אצלן ונזונות מינייהו והבנים ישאלו על הפתחים כן מבואר שם ר"פ מ"ש וכ"כ רבינו בא"ע סימן קי"ב ונקוט כלל זה בידך למה שיתבאר עוד ומכלל דבריהם יש ללמוד נמי דאם היו מקצת הבנות באות בשנים כגון בשנת י' או י"א ומקצתן עדיין קטנות בנות ו' שנים דלא מחשבי הנכסים מרובים עד שיהיה בנכסים כ"כ כדי שיזונו הבנים עם הבנות עד שיבגרו גם הקטנים ואי לא אזי אף נגד הבנות הגדולות נחשבים נכסים מועטים ולא יוכלו הבנים למימר לבנות ניזון כלנו יחד עד שיבגרו הגדולות מפני שעי"ז ימעט חלק הקטנית מלהיות להן מזונות לבסוף עד שיבגרו מש"ה מוציאין העזבון מיד: ומיהו אינו ממעט כו' ואע"ג דהנכסים מרובין וישאר לירושת הזכרים יותר מחלק מזונות כולם (שהרי אי לאו הכי לא היו דוחין אותו אצל הבנות וכמו שיבואר בסמוך) וא"כ איך שייך מיעוט (ואין ליישב ולומר דמשום בבא שאחר זה כ"כ ולגרוס אח"כ דאם במקום ואם הנכסים מועטים לומר שהכל בבא א' וה"ק ומיהו אינו ממעט כו' דאם הנכסים כו' דא"כ לא א"ש מ"ש ואח"כ יתנו לטומטום כשיעור הזה כיון דבנכסים מועטים מיירי לא פסקא מילתא שייכלו ליתן לו ככל שיעור זה) מ"מ מצינו מיעוט בהן לבנות אם לא היו נותנין לבנות תחלה לענין זה דאף שהנכסים מרובין (בין) אם הבנים רוצים לסלק הבנות במזונותיהן הרשות בידם ואם אין שם מעות מזומנים כפי ערך מזונות כולם או שיש עידית וזיבורית קמ"ל דנותנין להבנות המזונות או העידית בראשונה למזונותיהן והמטלטלים או הזיבורית יתנו להטומטום ובזה נסתלקה תמיהת הב"י ועד"ר שישבתי בע"א: הבנות דוחות כו' ואין לו כלום כדין ספק הבא להוציא מידי ודאי: ואם יש מותר כו' ז"ל ב"י כלומר אם היו הנכסים שאין בהן כדי מזון הבנות וטומטום עד שיבגרו אבל מ"מ מותר יש להן על כדי מזון הבנות עד שיבגרו אותו מותר חולקין אותו בין הזכרים והטומטום ממ"נ אם הוא נקיבה הרי כל המותר שלו לזון מהם ואם הוא זכר יורש במותר הזה חלקו עכ"ל ולשון רבינו שכתב נוטל בו חלקו עם הבנים משמע כדברי ב"י דנוטל חלק כמותן ולא יותר אבל קשה למה לא יטול הטומטום ג' חלקים בזה המותר ממ"נ דמ"ש מנכסים מועטים ואין כאן אלא בן וטומטום דהוה דינא הכי כמש"ר אח"ז. והרי גם כאן הבנות כבר נסתלקו וכאילו אינן דמי וי"ל בדוחק ולומר דשאני הכא דיש בן ובת וטומטום ונכסים מועטים דהנכסים נופלין תחלה לפני הבנות והוא נדחה מהבנות וכיון דאידחי אידחי ואין לו זכות בנות כלל לומר להבן ממ"נ משא"כ כשאין אלא בן וטומטום בנכסים מועטים או בת וטומטום במרובין דבתחלת הנפילה יש זכות גדול לטומטום ודוק: ויש לו ליטול הכל כו' המוטל בספק חולקין כו' כ"כ הרא"ש והטעם שחולקין אפילו לרבנן דסומכוס כיון שאין א' מהן מוחזק עכ"ל וכתב ב"י ז"ל וצ"ל דמיירי כשהנכסים מרובים כו' שברביעית מהן אין פחות מכדי שתזון הבת עד שתבגר דאל"כ היאך יטול הטומטום ג' חלקים שמא זכר הוא והרי הבת יש לה מזונות עכ"ל ופי' זה דחוק הוא גם אכתי לא נתיישב כיון דצריך עכ"פ ליתן להן מזונות אמאי קאמר יטול הכל ועוד הלא אין כל חציה השנייה מוטל בספק כיון שצריך ליתן מזונות להבנות בראשונה ולכאורה נראה לומר דהנהו ג' חלקים דנקט איירי בשכבר הוציאו למזון הבנות אבל זה דוחק לכ"נ יותר דשפיר קאמר שמא זכר הוא ויטול הכל שכבר כתבתי ל' שהדין בבנים ובנות ונכסים מרובים דהבנים לוקחין כל הנכסים אצלם והם מפרנסין הבנות מידם נמצא שכאן עיקר המחלוקת שבינייהו הוא באידך פלגא שהבת טוענת שבת אתה ולקחת חלקך והא פלגא שני הוא [והטומטום טוען שזכר אני] ואני אקח הנכסים לרשותי ואני אזון אותך עד שתבגר לכך חולקין והרביעית לוקחת הבת מעכשיו לרשותה ואידך שקיל טומטום לרשותיה וכי לא יגיע הרביעית הזה כדי מזונות הבת עד שתבגר יזון לה הטומטום משיכלה זה הרביעית ואילך וק"ל: