פרישה, חושן משפט רצא:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 291:3
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש כו' בכלל צ"ד ס"ד ועד"ר ובחידושים: וא"ל שמעון הולך כו' כצ"ל: כך הוליכם ראובן ולא קשרם ר"ל דאילו קשרם ראובן לא הוה פשיעה במה שהלך קצת מן הצד להסך רגליו וכדמסיק הרא"ש בתשובה וכתב ז"ל ופשע במה שהניחה על החמור בלי קשירה והפליג מהם: הא דאמרינן הא ביתא קמך כו' עבד"ר שם הוכחתי דאין חילוק בין חצר ובית לשוק לא בהנח לפני דהוי ש"ח בכולם ולא בביתא קמך או הנח לפניך או הנח סתמא דבכולם לא הוה שומר כלל להתחייב אנזק דאתי להנפקד מעלמא ודוקא בהיזק דאתי לנפקד מיניה דמפקיד פסקו רבנן בא"ל עול דחייב עלה וכמש"ר בסמוך ס"ד וה"ה בהנח סתמא ומ"ש הרא"ש כאן זהו בבית הנפקד לא אתי לאפוקי אם א"ל כן בשוק דהא ודאי בהנח לפניך אין חילוק וה"ה בהנח סתמא דבחדא כללא כיילינהו וגם לפני זה בס"ב כיילינהו רבינו יחד לפטור וא"כ הוה ליה להרא"ש לכתוב זהו דוקא בבית הנפקד ולא כזה דהחמור לא היה בבית המשתמר אלא לרבותא קאמר דאפילו בבית הנפקד דמחייבי רבנן בא"ל עול וה"ה בהנח סתם ומ"מ ס"ל דלא הו"ל שומר להתחייב בנזקין דאתי לה מעלמא ותאמר דה"ה מעשה זה דא"ל הנח מנעליך על החמור דלא עדיף מא"ל הנח בביתי קמ"ל דלא דשאני בית הנפקד דהוי משתמר ור"ל דגם הנפקד לא בקש ממנו אלא להניחם שם להיות משומר שם באשר הוא משא"כ בזה דהלך בדרך ודאי היה בדעתו להניחם ולשמרם וכדמסיק (ומ"מ) [ומש"ה] חייב בעל החמור על האבידה דאתי ליה מעלמא כיון דנתרצה לו ול"ד לא"ל הנח סתם והוא בשוק דשם הנפקד נשאר שם משא"כ בזה דהנפקד הלך עם המנעלים לדרכו והמפקיד נשאר פה וק"ל ועד"ר. ואמר לשמעון הניחם על החמור כצ"ל ונמחק לפני וכן הוא שם בתשובה: