פרישה, חושן משפט רצו:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 296:3
Open in the reader →1וכתב עוד הרמב"ם כו' בפ"ז מהל' שאלה: ומה שנתת אתה נוטל אהכל קאי גם אמאה כורין הפקדתי לך ואין אלו אלא נ' ולהכי נשבע היסת בכולן דאפילו כשמודה במקצת כיון שאמר הא לך מה שנתת לי הו"ל הילך ואין כאן ש"ד וכן מצאתי נדפס בהגהות ר"א מפראג: אלא בזמן שמודה כדברי המפקיד עצמו כצ"ל ור"ל בעצמו של פקדון כו' ובמיימוני פ"ו דשאלה כתב שם כל זה בסגנון אחר מבואר יותר ובש"ע העתיק לשונו ע"ש: וזה אומר חמשים כו' היינו מה דתנן בפ' שבועת הדיינים זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב ולא מיקרי הילך שאינו אומר טול מה שנתת לי אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דכל פקדון הוא ברשות בעליו וכשהפירות בעין אע"ג שאין זה טוען הא לך הוי נמי הילך ומתני' דעד הזיז חייב מיירי כשהרקיבו הפירות וזה אומר עד החלון היו והרקיבו ואותן אשלם לך דלא הוה הילך וכ"פ שם ר"ן וכ"כ רבינו סימן פ"ח סכ"ח ע"ש: לא היו אלא ק' [כורין] של שעורין נשבע היסת שלא נתן לו חטים ופטור אפילו משעורים כדלעיל סימן פ"ח דהודאה שהודה לו בשעורים לא היה אלא השטאה בעלמא אבל אם היה נשבע שהפקידו שעורים ולא חטין א"א לומר על השטאה נשבע שקר וחייב ליתן לו השעורים ולא אמרינן מדלא תבעו השעורים ש"מ דמחל ליה השעורים אין זה טעם של עיקר וכמ"ש שם בסימן פ"ח סי"ד ע"ש: