פרישה, חושן משפט רצז:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 297:2
Open in the reader →1ואפילו לא אמיד כו' הטעם דיש מתרושש כו' ועוד שמא מציאה מצא וי"א דמש"ה כ"ר לפני דטען דיהיב ליה במתנה ושיבוש הוא דהא לקחתיו ממך ג"כ מצי טעין ועוד דאינו אמיד בכלל ג"כ דאינו בר הכי הוא דאפילו מצא במציאה כלי כזה לא היה מחזיקו בידו אלא היה מוכרו וק"ל ומיירי נמי (הכי) [הכא] באפי' ג"כ אינו רגיל בבית הנפקד נאמן לומר להד"ם שדין זה למדו רבינו ממ"ש הרא"ש בפ' הכותב על מעשה דר' מייאשא דמן היתומים דוקא מוציאין ולא מאביהן אילו היה חי וכמש"ר בסמוך ס"ד והתם גם בלא רגיל מיירי וק"ל: נאמן לומר להד"ם ארישא קאי כשהפקיד בידו שלא בעדים נאמן לומר להד"ם וממילא כשיש עדים בפקדון ואין כאן עדי ראייה נאמן לומר החזרתיו וכנ"ל ואין מזקיקין אותו להוציאו להראותו: ואפילו אם טוען הפקדתי בידך חיטין כו' כן הוא ביבמות דף קט"ו עובדא בשומשמין וכתבו הרמב"ם בפ"ו משאלה: אפ"ה נאמן הנפקד לומר אלו אחרים הם כיון שאין אלו הסימנים סימן מובהק דמנין ומשקל לאו סימן מובהק הוא ואע"ג דנתבאר לעיל בסימן רס"ז דמנין ומשקל הוה סימן ה"מ כשאין מי שכנגדו להכחישו לומר גם לי היה כלי בסימנים הללו ומדנאמן לומר החזרתיו לך נאמן ג"כ לומר חזרתי ולקחתי ממך או נתתו לי במתנה במגו דהחזרתיו ומדסתם רבינו וכתב דנאמן משמע דנאמן בהיסת דומה למ"ש בסמוך בר"ס דנאמן לומר להד"ם דמיירי בשבועת היסת וכמ"ש אבל הרמב"ם כתב בפ"ו דשאלה סימן ד' דנשבע בנק"ח והראב"ד השיג עליו וכתב הלא קיי"ל המפקיד בעדים א"צ להחזיר בעדים והמ"מ המליץ בעדו וז"ל ואולי מפני שנתן בהם הסימנים אמר רבינו שישבע בנק"ח וכבר כתבתי זה בסימן רצ"ו: