פרישה, חושן משפט רצז:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 297:4
Open in the reader →1ול"מ אם העדים מכירים כו' המשך דברי רבינו הכי הוא מאחר דלמדתיך דמוציאין מן היתומים בכה"ג ולא טענינן להו תדע ג"כ דל"מ אם ראו ומכירין כו' אלא אפילו לא ראו כו' מוציאין מידן והטעם כדמסיק דכל לגבי יתומים לא טענינן טענה דלא שכיחא וגריעא והיינו נמי טענה דלא שכיחא אף שהיה אביהן אמוד מ"מ לא היה נאמן לומר לקוחה היא בידי אלא במיגו דהחזרתיו לך וכיון דרואין בידו כלי בסימנין הללו שהמפקיד אומר מסתמא היא היא ולא החזירו לו אלא שי"ל דלמא אחרת היא מש"ה צריכין להראותו לעדים והו"ל כעדים וראה מעצמן דלגבי אביהן וק"ל: ה"ג ורואין עתה בידן לשון רבים דהא התחיל ביורשים ל' רבים וגם מסיק וכתב צריכין להראותו: צריכין להראותו לעדים כו' פי' העדים יכירוהו בטב"ע משא"כ הב"ד שאין מכירין אותו בטב"ע אלא בסימנין רואין אותו וכ"כ התוס' והרא"ש פרק א"נ וע' מ"ש בדרישה לעיל בסמוך: אע"ג דלגבי אביהן בעודו חי נאמן כו' פי' דזה אחר הוא וא"צ להוציאו ולהראותו לעדים שיכירוהו בטב"ע ונראה שדין זה נלמד מב"ב דף מ"ו על רמאי דפומבדיתא שפיר קאמרי ראה תניא וכל זמן שלא נראה מאליו א"צ להוציאו ולהראותו וע"ל סימן קל"ד שכ"ר בדין זה דהיכא שאינו ניכר בטב"ע שנאמן לומר החזרתיהו או להד"ם אבל א"נ לומר לקחתיהו במגו דלהד"ם ע"ש: אף על פי שאם יתומים בעצמן טענו כו' נאמנין בשבועה אע"ג דבס"ס ס"ט וע"א נתבאר דא"צ יתומים [שבועה] ליפטר שאני הכא דהמפקיד בא בעדים כו' הו"ל להיתומים כאילו בא להחזיק בדבר שאינו שלהן ואין זה בכלל ליפטר נפשם וק"ל: