פרישה, חושן משפט שג:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 303:6
Open in the reader →1באו לסטים עליו כו' מבואר שם בגמרא: וליתן להם שכר עד כדי הבהמה דמסתמא ניחא להו לבעלים בהצלה משום טירחא שלא יצטרך לטרוח ולקנות אחרת א"נ משום כושרא דחיותא ומיהו אין הרועה חייב להצילו אלא בכדי דמיה לחוד לא בכדי כושרא דחיותא או בכדי דמי טירחא למשל אם הבהמה עצמה שוה י' זהובים וכושרא דחיותא שוה זהוב א"נ דמי טירחא לקנות אחרת זהוב אין הרועה מחוייב ליתן להם שכר אלא י' זהובים דשמא אם יתן להם י"א זהובים יאמרו לו הבעלים אח"כ מי צוה לך להוציא עליה כ"כ ולא איכפת לן בטירחא או אין אנו רוצים לקנות אחרת וק"ל וכן מוכח מדברי הרמב"ם וכמ"ש בסמוך בס"ז: ואם היה צריך לשלם כו' נ"ל דרבינו רבותא קאמר דאפי' אם היה צריך ליתן בשכר הצלתה כדי כל דמיה אפ"ה כשלא הציל חייב מיהא ליתן לבעלים דמי טירחא שצריך ליתן לאדם זהוב א' שישתדל ויקנה לו בהמה אחרת ויפה כמו הראשונה וממילא גם בבבא הראשונה דהיינו כשהיה יכול להציל בפחות מכדי דמיה שכ"ר שמשלם אותו המותר צריך לשלם לו גם דמי הטירחא (ומיהו אינו מוכרח ובהשגות הראב"ד כמעט לא משמע כן ועיין בסמ"ע מ"ש עוד מזה): מיהו כושרא דחיותא א"צ לשלם לו לא ברישא ולא בסיפא וק"ל: