פרישה, חושן משפט שג:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 303:7
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' בפ"ג דשכירות כ"כ: נשבע ונוטל מה שטוען וכתב המ"מ שם ז"ל זה הכלל לכל המוציאין ברשות שהן נשבעין ונוטלין עכ"ל ונקוט האי כללא בידך כי בזה צריכין לחלק בכמה מקומות בין מוצא ברשות חכמים וברצון זה שכנגדו ובין שלא ברצונם: שאינו יכול כו' מלשון שאינו משמע לי דנתינת טעם הוא וה"ק למה נשבע ונוטל מפני שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיה דהיינו י' זהו' ולא דמי טירחא וכיון שכן נאמן במגו דאמר נטרפה (לאפוקי אם הרועה יכול למטען עד י' זהו' דהיינו כדי שוויה וכדי טירחא ודאי דאינו נאמן במיגו דנטרפה שהרי בטענה זו מייתר זהוב ועיין בסמ"ע מ"ש מזה) כשם שאם היה טוען נטרפה היה נפטר בשבועה ה"נ דנאמן להחזיק במה שבידו בכדי דמיה בנק"ח: