פרישה, חושן משפט שג:ח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 303:8
Open in the reader →1רועה שהיה רועה כו' שם בגמרא: אם נכנס כו' אם לא היה יכול להציל אילו היה שם פטור כיון שאירעו אונס. וא"ת כיון שהיה יכול להציל אילו היה שם מאונסים קלים והוא נכנס נחשבה לפשיעה וכל שתחלתו בפשיעה אף שסופו באונס חייב תירצו התוס' בזה בס"פ הפועלים דף צ"ג ע"ב בד"ה אי הכי כו' כיון דעל בעידנא דעיילי אינשי לא מחשב זה לפשיעה אנא כעין גניבה ואבידה שהוא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס וכל כה"ג לא אמרינן דלהוי כתחילתו בפשיעה לחייב על האונסין בסופו ודוקא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי זהו מחשב פשיעה לחייב עליה אפילו באונס דארי כיון דאיכא למיתלי' אפי' בצד רחוק ולומר אילו היה שם לא היה בא הארי וכנ"ל וק"ל: אפי' ע"י רועים אחרים כלומר אעפ"י דבש"ח כה"ג פטור כדלעיל סי" רצ"א: אפילו לא היה יכול להציל כו" מכאן משמע כדברינו שכתבנו לעיל סי' רצ"א סי"ד שמש"ר שם ז"ל אבל הכא כיון כו' ואתא ארי אפשר אם היה שם היה בורח ממנו כו' לאו בדוקא נקט ארי ומשום דשמא היה מקוים גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך או אימתך וחתך אתן כו' אלא גם באונס אחר שלא היה יכול להציל לפום הנראה אם היה שם אפ"ה אם היה יכול להצילו ע"י סבה אם היה שם בשום צד חייב שהרי כאן סתם רבינו ולא הזכיר ארי: והרמב"ם כתב בין נכנס כו' שם בפ"ג כ"כ. וז"ל ב"י ויש לתמוה כו' [עיין בב"ח] ואין לדחות ולומר משום דהרי"ף לא גילה דעתו כ"א בש"ח אבל בש"ש יכול להיות דמודה לסברת הראב"ד שכ"ר בסי' רצ"א דז"א דבפרק המפקיד בפלוגתא דאביי ורבא מייתי הרי"ף הברייתא דאיירי בש"ש. הרי דמשוה להו וס"ל דאפילו בש"ש הוי דינא הכי: כתב הרמב"ם ואם אין הדבר ידוע כו' שם כ"כ: חייב לשלם ז"ל ב"י נראה שטעמו משום דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות ולפיכך עליו להביא ראיה שלא היה יכול להציל עכ"ל ונראה דאין טעם זה מספיק אם לא שנאמר שהרועה עצמו אינו טוען ברי לי שאם הייתי שם לא הייתי יכול להציל דא"כ היה נאמן במיגו דאי בעי היה אומר מתה מעצמה (ודוחק לומר דמיירי בידוע שלא מתה מעצמה) דהיה נאמן בשבועה אלא ש"מ דמיירי בשהוא עצמו אינו יודע אם היה יכול להציל או לא ולהכי אוקמינא ליה אחזקה שהיה יכול להציל ומשלם וק"ל: