פרישה, חושן משפט שז:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 307:5
Open in the reader →1ואם השאילה לאחר כו' משנה בפ' המפקיד וזה הדין לא שייך בהני שומרים דלעיל שאיך ישכירו או ישאילו מה שאינו שלהם ופשיטא שחייבים אפילו באונסים דהוי שליחות יד כמ"ש בסי' ש"ה ודוקא בשוכר שייך ששכרו לעשות בה מלאכתו דא"ל מה לי הוא מה לי אחר: תחזור לבעלים הראשונים כו' פלוגתא דרבנן ור"י בב"מ דף ל"א ע"ב וס"ל לרבנן דישבע השוכר שמתה מחמת מלאכה והשואל ישלם לשוכר ור"י פליג עלייהו וס"ל כיצד הלה עושה סחורה כו' ואיפסקא הלכתא כוותיה שם בגמרא: ואפילו אם המשכיר יודע שמתה כדרכה כלומר אפי' מתה בפני המשכיר אפ"ה תחזור הפרה לבעלים הראשונים ולאפוקי מהתוx' שכתבו שם דטעמא דר"י הוא משום דסובר שוכר לא קנה אלא בשבועה ויאמר לו המשכיר דל אנת ודל שבועתך ואשתעי דינא בהדי שואל דלפי ה"ט כשמתה בפני המשאיל מודה ר"י שהשואל משלם להשוכר משום דשוכר קני לה במיתה גרידתה שא"צ לעשות כלום קמ"ל רבינו דאין זה טעמו של ר"י אלא משום דס"ל שהשוכר אינו שלוחו של משכיר ובמקומו קאי וכאילו. השאילו המשכיר גופיה לשואל ולהכי לעולם משלם שוכר למשכיר וכ"כ הרא"ש והרי"ף והרמב"ם והר"ן. ומיהו אם אמר לשוכר כו' כן מבואר שם בדברי הרא"ש ופשוט הוא: אז ישלם השואל לשוכר כו' פי' והשוכר נשבע שמתה כדרכה כדאיתא שם במתני' ונפטר בזה וקמ"ל רבינו דל"ת מאחר שאמר לו ויהיה דינך עם השואל ויהיה דיני עמך דר"ל אף בשעה שהיה דינך עם השואל דהיינו שמתה בודאי וחייב שואל גם בזם יהיה דיני עמך כאתה תוציא מידו ותתנהו לי וק"ל ולא כב"י שכתב שפשוט הוא: