פרישה, חושן משפט שי:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 310:1
Open in the reader →1השוכר את החמור ונסתמא כו' בב"מ דף ע"ח השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא א"ל הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד חמור אחר עכ"ל ובדף ע"ט מקשה והתניא השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטית חייב להעמיד לו חמור אחר אמר רבא בר רב הונא לרכוב עליה שאני אמר רב פפא וכלי זכוכית כלרכוב עליה דמי תו גרסי' שם א"ר בר ר"ה אמר רבה השוכר את הבהמה לרכוב עליה (כן הוא גי' ספרים דידן) ומתה לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת אף ע"ג דלא שכיחי לאגורי מכאן והלאה משום דא"ל אי בעית למיתי עד הכא לאו אגרא בעי' למיהב (וכתבו התו' דמיירי שיכול למכרו גם כאן ולהרויח בו) ה"ד אי דאמר ליה חמור סתם יעמיד ליה חמור אחר אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח לא צריכא כשאין בדמיה ליקח ואם יש בדמיה לשכור ישכור רב לטעמיה דאמר רב לא מכלינן קרנא ושמואל פליג עליה וס"ל אף אם יש בדמיה לשכור ישכור ומכלינן קרנא והלכתא כשמואל בדיני וע"ז יסובבו כלל דברי רבינו ע"פ מ"ש בס"ד בכל דין ודין במקומו: יאמר לו הרי חמור לפניך פי' מזלך גרם כמו מזלי ושנינו נפסיד ולהכי בעי לשלומי ליה שכרו משלם וכ"כ הרא"ש בשם התוס' וכ"כ ג"כ הרי"ף והרמב"ם: שכרו לרכיבה פי' דאיכא למיחש שמא ישליכנו באחת הפחתים: שישברם אם יפול החמור אין זה נתינת טעם למה שיתן לו אחר אלא נמשך עם מ"ש וכיוצא בזה כו' וכלומר כלי זכוכית וה"ה כל שאר דברים כיוצא בהם דאיכא למיחש שמא ישברם דינא הכי דאל"כ ק' למה לא כתב נמי טעם לרכיבה וק"ל: אם שכר לו חמור סתם חייב אף ע"פ שלא נזכר במימרא בדין זה אלא בדין מת או נשבר מ"מ מסתבר ליה לרבינו דכל ששכרו לרכיבה או למשאוי של זכוכית כך לי נסתמא או התליע רגליו כמו מת וכן משמע בגמרא וכ"כ ב"י ולקמן נתבאר במה נשתעבד ורבי' קיצר וסמיך אדלקמן ובסי' שי"ב סי"ו בהשכיר לו בית ונפל כתב רבינו בשם הרא"ש דלא אמרי' דימכרו עציו ואבניו וישכרו בדמיה בית אחר ושם כתבתי בשם הרא"ש מ"ש מחמור זה ע"ש: אם יש בדמי זה להשכיר כו' ר"ל אע"פ דמכליא קרנא וכ"ש אם יש בדמיו ליקח אחר וגם בזה קיצר וסמך אמ"ש בסמוך אם בדרך הליכתו ביטל כן הוא דעת שמואל שם דף ע"ח ע"ב וז"ל בין אנגריא חוזרת בין אינה חוזרת אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ואם לא בדרך הליכתה ניטלה חייב להעמיד לו אחר: ומש"ר ז"ל פי' שאין מחזירין מעצמן אם לא שילכו אחריהן כן פי' ג"כ רש"י אבל הרמב"ם כתב (והעתיק לשון בעל הש"ע) ז"ל אע"פ שאין סופו לחזור עכ"ל ולזה משמע דאין סופו לחזור כלל או לפחות שלא יחזירנה בעוד שצריכה השוכר למלאכה או לרכוב ששכרה עבורן כי לאחר זמן שיחזירה לא יהיה לו עוד צורך בה וכ"כ התו' בשיטת פי' ר"ח סוף דף ע"ח כי באמת מיושב פי' זה ע"פ פי' ר"ח דפי' דרך הליכתה שלקחוה מידו בהיותה בדרך ומטעם דאז אמרי' מזלו דהשוכר גרם ומש"ה אף אם לא הוחזר לידו כלל או בעת צרכו הוא פסידא דידיה ול"ד למת דשם אמרי' מ"ה מ"ל הכא כו' אבל אם חפשוהו אחריו בביתו הוה דומה למת וק"ל ועמ"ש עוד בסמ"ע מזה: אומר לו לך עמהן כו' פירש"י שכור חמור אחר למשאך ולך עמהן ובתו' הקשו עליו דלמה ישכור משלו בהמה אחרת וכתבו לכך נראה כפי' ר"ח כו' ורבינו לא חש לקושיית התוס' והביא ג"כ פירש"י לפסק הלכה משום דבאמת לא קאמר דאיכא למימר לו כיון שמזלך גרם לכן עליך לשכור בהמה אחרת וכ"כ ב"י בשם הרמב"ן שמצא בירושלמי דאיכא דמפרש כרש"י ואיכא דמפרש כר"ח: