פרישה, חושן משפט שי:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 310:2
Open in the reader →1ופי' הראב"ד כו' והא דלא כתב הראב"ד דינו אדין הנ"ל בשכרו לרכיבה או לכלי זכוכית דקיי"ל דאם א"ל פטור סתם חייב ליתן לו חמור אחר והול"ל דהיינו דוקא כשקנו ממנו משום דזה הדין דמת החמור או נשבר הוא מוקדם בגמ' במשנה ריש שמעתתא וכמ"ש לעיל ועליו כתב הראב"ד את דבריו: אין כאן אלא מי שפרע דאע"ג דמשך לחמור ומשיכה קונה בכל מקום ס"ל דלא מהניא המשיכה אלא לאותו חמור: וכיון שמת כו' פי' אף שהשכיר לו סתם מ"מ לא תקנו מי שפרע אלא במי שחוזר בו לגמרא אבל לא בזה שעמד בדיבורו ונתן לו חמור ומש"ה סיים רבי' בדברי הראב"ד ולא כתב שבדמי הנבילה צריך לשכור לו כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דשכירות צ"ל שהראב"ד ס"ל דבלא קנין אפי' בדמי הנבילה אין צריך לשכור כי א"ל חמור סתם ואע"ג דעשה משיכה בחמור זה וגם התחיל לעשות בו מלאכתו דשאני חמור זה שיחדו לו וכ"מ מל' נ"י ע"ש בפירושו להמשנה ותמצאהו מבואר (וכמ"ש באריכות לקמן בסי' שי"ב סי"ח בדרישה) אבל מ"מ נראה דגם הראב"ד ס"ל דאין השוכר חייב ניתן לו שכירות כלל אם לא יעמיד לו חמור אחר וכדעת הרמב"ם ודוק ועיין בחידושים שכתבתי קצת ראיה מהגמרא שבחמור סתם אינה משועבדת לו הנבילה דבמשיכת החמור נשתעבדו הנכסים כו' דהו"ל כמתכוין לעשות קנין בממונו של משכיר שזה החמור ג"כ בכללו דהרי לא חמור זה בפרט שיעבד לו אלא נתחייב להעמיד לו חמור מממונו וכ"כ הרשב"א ור' יהונתן הביאם המ"מ בפ"ה דשכירות וע"ל סי' שי"ב סי"ח: ויש לו עליו תרעומת פי' על שהשכיר לו חמור כחוש וחלש. ואיני מבין מה חילוק כו' גם המ"מ השיג עליו: ומדברי רש"י יראה כו' פי' בין באמר חמור זה בין באמר חמור סתם ס"ל כן וכמ"ש בדרישה ורבי' פליג אתרוויהו וכתב ול"נ דכל זמן שיש בדמיה לשכור כו' וה"ק רש"י כתב בתרווינהו בין בחמור סתם בין בחמור זה דאם רוצה המשכיר יכול להחזיר שכירותו ול"נ דהא מאי דקתני במתני' יעמיד לו אחר מיירי בין באמר חמור סתם בין באמר חמור זה וכשם שבאומר חמור זה קיי"ל דמשועבד לו זה החמור כל זמן שיש בו ש"פ ש"מ דחשבינן לה כאילו היא עדיין קיימת ולא פקע שיעבודא דשוכר במיתתה ממילא נלמד ונשמע מינה דה"ה בחמור סתם ומת (דאמרי' דנשתעבדו לו נכסיו לשכור לו אחר) ג"כ חשבינן לגבי דמשכיר כאילו הוא חי ואינו יכול לחזור בו כיון דמתניתין בחדא מחתא מחתינהו וק"ל: נראה שצריך ליתן לו שכר חצי הדרך כו' ל"ד חצי קאמר דה"ה אם הלך עליה פחות או יותר מחצי דרך דצריך ליתן לו שכרו עד מקום שהלך כמש"ר לפני זה עד מקום שהלך אלא לשון דגמרא נקט ליה: ואינו מוצא לשכור אלא ביוקר פי' שנתייקרה מאשר שכרה בתחלה ועד"ר: ואשלים עליה מחצי השכר כו' פי' מחצי השכר שעדיין לא הלך (דאי מחצי שכבר הלך כבר אשמועינן לעיל דאפי' אין הנבילה שוה כלום צריך ליתן לו כפי מה שהלך) במשל ששכרה בעד ד' זהובים והלך בה חצי דרך ומתה ועכשיו נתייקרה וצריך ליתן מחצי דרך הנשאר ג' זהובים והנבילה שוה זהוב אחד אין השוכר יכול לומר כיון שהנבילה משועבדת לי אקח הנבילה וגם חצי השכירות אחזיק כדי שאוכל לשכור חמור אחר לפי שהמשכיר לא נשתעבד לו אלא להשתדל על מקומו בסך ב' זהובים לחצי הדרך נמצא כשהנבילה שוה זהוב אין המשכיר מחוייב ליתן לו עוד רק זהוב אחד שכן שכר חצי הדרך בשעת השיעבוד ומה שהאריך רבי' לכתוב שלא נשתעבד לו אלא עד כדי דמיו ולא כתב בקיצור שלא נשתעבד לו אלא עד כדי חצי השכירות כפי כו' משום דבא ללמדך שטיפול מכירת הנבילה עליה דשוכר רמיא ודוק: