פרישה, חושן משפט שיב:יח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 312:18
Open in the reader →1וכתב הרמ"ה כו' נראה לדקדק מלשונו דהרמ"ה ס"ל דאפי' יש בדמי עציו ואבניו לשכור אחר אפ"ה אינו מוכרו לקנות או לשכור אחר אף דבבית זה ס"ל דמוכר ומשכיר כמש"ר לעיל בסמוך בשמו לא ס"ל כן בבית סתם וכמ"ש בסי' ש"י בשם הראב"ד בהשכיר לו חמור ומטעם שהרי החמור והבית הזה לא יחד לו שיהיה (בעבורו) [שעבודו] חל ע"ז החמור והבית אלא המשכיר עצמו הוא שהקנה לו ליתן לו חמור או בית עד זמן שקצב והרי נתן לו חמור או בית וכי נפל או מת אין לו שום כח להוציא מידו אם אינו רוצה להיות נאמן בהבטחתו ואפי' קנו מיניה אין הקנין חל אלא על הבית או החמור שהוא בידו בשעת קנין אבל בית אחר שאינו בעולם א"נ על נבילת החמור או עצי ואבני הבית שממנו הוא ולא חמור ובית איקרי לא חל השעבוד ויכול לחזור ביה ולהכי אין לו כלום ואף של' הרמ"ה אינו מוכרע כ"כ לומר כן דיש לדחוק ולומר דדוקא קאמר כן אין כופין אותו דהיינו להוסיף משלו או לטרות הוא בקנייתו אבל כשירצה השוכר ליטפל ולמכור העצים ולקנות או לשכור אחר צריך ליתנן לו והחילוק שבין סתם לזה הוא בשכירות דבבית זה אם אינו יכול לשכור בדמי עציו בית אחר אין צריך להחזירלו כל שכירותו אלא מנכה לו כפי מה שדר בו וכן דעת הרמב"ם בחמור סתם וזה וכמ"ש לעיל בסי' ש"י ע"ש ולא הוצרך הרמ"ה לכתבו בבית סתם שמוכרו ושוכרו אחר בדמיו כיון שכבר כתבו בסמוך בבית זה מ"מ מ"ש נראה עיקר דא"כ לא הוה משתמיט מלכתוב דישכור לו אחר בדמי העצים והאבנים וכן משמע ל' ב"י בחמור סתם וזה וכמ"ש לעיל בסי' ש"י ס"ג: דאע"ג דקנו מיניה שישכור לו כו' עבד"ר: ולפי מ"ש א"א הרא"ש ז"ל כו"ב סי' ש"י ס"ג כ"כ: ומש"ר ה"נ כיון דקנו מיניה נשתעבדו לו כל נכסיו כו' צ"ע בלא קנין נמי ליהני החוקה כמו המשיכה בחמור דמהני בלא קנין ודוחק לומר דקנין דקאמר ר"ל חזקה וי"ל דמ"ש כיון דקנו מיניה לא אתא אלא למעט אם דר בה שלא לשם קנין וכמש"ר בסי' קצ"ד ס"ה ע"ש ה"נ בא לומר כיון שקנה בה ר"ל כל קנין כפי מה שהוא דהיינו קנין סודר או חזקה או שדר בה רק שיעשה לשם קנין לאפוקי אם דר בה שלא לשם קנין כי סבר שדי לו במה שהתנה עמו להעמיד לו בית ועמ"ש עוד בדרישה ישוב בענין אחר ושם כתבתי ל' ב"י ודחייתו: