פרישה, חושן משפט שיב:יט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 312:19
Open in the reader →1מי שיש לו בית ועלייה כו' משנה וגמרא בב"מ דף קי"ו ע"ש: אמר לו עלייה סתם כו' לדעת הרמ"ה הנ"ל דס"ל דאפי' קנין לא מהני לשעבד לו בתים אחרים כיון שהוא דשב"ל צ"ל דצריך לשכור לו עלייה אחרת שהיה לו בשעת קנין או צריך להחזיר לו דמי שכירותו אם כבר קבלו: ומ"ש ומיהו אם ירצה יתן לו עלייה אחרת ה"ק אל תאמר שמ"ש חייב ליתן לו עלייה ר"ל שיבנה לזו שנפלה וכמ"ש בבבא שאח"ז אלא אם ירצה יתן לו אחרת אפי' פחות מזו כנ"ל או יניח בידו שכרו וכנ"ל כעין זה כתב הנ"י בשם הרנב"ר ז"ל לוגיר ליה אי אית ליה עלייה וקנו מיניה א"נ קיבל מיניה אגרא ע"כ לוגיר ליה אחריתא דאי בדלית ליה לא מצי לאשתעבודי שאין אדם מקנה דבר שאינו שלו אא"כ שיעבד לו נכסים לבנות לו בפירוש ומש"ה שוכר לא מיחייב באגריה אי לא מוגיר ליה עלייה אחריתא עכ"ל: אם נפחתה בד' טפחים כו' מימרא דשמואל שם [ע' בב"ח הטעם] ורבינו הוסיף וכתב עם בע"ה ור"ל שאין בע"ה צריך לצאת בשביל כך מן הבית אלא שניהם דרים בו וזה גם מ"ש אח"כ ונכנס ויוצא דרך פתח כו' הן איבעיות שם וז"ל בעי רבה בר ממל כשהוא דר לבדו דר כדמעיקרא כו' ואת"ל דרך פתח כו' עליות זו ע"ג זו מאי כו' (והוא האיבעיות שכ"ר בסוף הסי') תיקו וכ' הרא"ש ומסתבר' דכל הני את"ל הלכתא נינהו דטעמא דמסתבר נינהו ובתרייתא סלקא בתיקו ויד השוכר על התחתונה עכ"ל ואחריו נמשך רבינו וק"ל ומל' הרא"ש הזה דקדקתי דלא ס"ל כהרמב"ם דכל את"ל בפשיטות דאיבעיא קמייתא הוא דא"כ לא הוה מסיק לכתוב דטעמא דמסתבר הוא וגם מדכתב ומסתבר דכל הני כו' משמע הני דוקא ודו"ק: אבל אם נפל הבית כו' עמ"ש בסמוך: