פרישה, חושן משפט שיז:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 317:1
Open in the reader →1אמר השוכר פרעתי שכר הבית כו' גמרא ס"פ השואל סוף דף ק"ב: או יתן ויחרים כו' כ"כ הרמב"ם פ"ו משכירות: או יטעון עליו לאחר שפרעו כו' ונראה דהאי או ל"ד קאמר דהא מצי למיעבד תרווייהו להחרים תחלה סתם ולשלם לו ואח"כ מצי לחזור ולתבעו בדמים שנתן לו תחלה אלא אורחא דמילתא נקט דמי שרוצה לחזור ולתבוע אין מדרכו להחרים תחלה ועד"ר: אפי' ביום שנשלם הזמן פי' אפילו בתחלת היום דמשלם זימניה והא דכ"ר בסי' ע"ח דא"נ כ"א בתבעו בסוף היום היינו כשאומר אז פרעתיך בתוך הזמן דבתבעו בשוף היום נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתיך בתחלת היום ושכחת משא"כ בתחלת היום דאין כאן מגו דא"י להעיז ולומר בפניו נתתי לך כיון שאין לו להתנצל לומר נתתי לך עתה ושכחת מש"ה אם אמר בתחלת היום פרעתיך עכשיו נאמן וכמ"ש כל זה בסי' ע"ח בראיות ברורות ע"ש והכא מיירי באומר פרעתיך עכשיו ואין חילוק בין שכירות להלואה בזה שהרי דיני הלואה נלמד מדין זה בס"פ השואל כמ"ש ועד"ר: על המשכיר להביא ראיה ואינו דומה למ"ש בסי' שי"ב בהמשכיר לו חודש ושנה דאפי' כבר דר שם צריך ליתן לו שכירות דשאני התם דהוא ספיקא דדינא והספק היה גם מתחלת החודש כמ"ש שם משא"כ הכא דלא היה חייב לו אלא שטוען פרעתיך עתה ולכן הממון היכי דקאי תיקום: ואי חילוק בזה כו' כ"כ הרמב"ם שם ומ"ש ואין חילוק בזה ר"ל בזה בשכירות משא"כ בהלואה דבשטר המלוה נשבע: